האי מיקונוס שייך לארכיפלג האיים הקיקלאדיים השוכן בים האגאי.

הוא מהווה אחד האיים המתויירים ביותר ביוון ויופיו יצא למרחוק הודות לארכיטקטורה האופיינית לו עם בתים מסוידים, סמטאות אבן קסומות, טחנות רוח עתיקות יומין וכמובן חופים יפהפיים עם חול רך וזהוב הגובלים במי ים תכולים וצלולים במיוחד.

במרחק כשלושה קילומטרים מדרום-מערב למיקונוס נמצא האי הקטן דלוס (Delos), אי בעל חשיבות עצומה במיתולוגיה ובתרבות היוונית, מקום לידתם של האלים אפולו וארטמיס, אלת הציד, אחותו התאומה של אפולו. לפי המיתולוגיה, לטו, בת הטיטאנים, מאהבתו של זאוס, כרעה ללדת, אך בשל הפחד מנקמתה של הרה, אשת זאוס, לא מצאה שום מקום שיסכים להוות לה קרקע בטוחה עליה תוכל ללדת. רק האי האחרון אליו הגיעה, האי דלוס, היה כה קטן ומרוחק שהסכים לקבלה. בתום צירי לידה שנמשכו תשעה ימים לילות, עלו מתחתית הים עמודים גדולים שהתחברו אל האי המתנדנד והחזיקוהו במקום. מאז לידה זו, נחשב האי למקום מקודש ולמרכז פולחן של אפולו לצד דלפי. בשל האוצרות הארכיאולוגיים שבו, הוכרז דלוס כאתר מורשת עולמית של אונסק”ו. בין השאר אפשר לראות כאן שרידי מקדשים של זאוס ואתנה, לצד בית כנסת שנחשב לאחד העתיקים בעולם, את שדרת פסלי האריות, העשויים שיש, ועוד פסלים, פסיפסים, תכשיטים וממצאים נוספים שנמצאו באי ומוצגים במוזיאון האי דלוס.

חזרה למיקונוס ולטחנות הרוח הלבנות הפזורות באי, בעיקר באזור חורה, שמהווים את אחד הסמלים המוכרים ביותר של האי. הטחנות הוקמו במאה ה-16 כדי לטחון חיטה, והן היוו חלק חשוב בכלכלת האי. במהלך המאה ה-20 הטחנות הפסיקו לפעול והיום הן אחד מסמליו היפים ביותר של האי.

סמל ידוע נוסף של האי הוא כנסיית פרפורטיאני היפה, הצבועה כולה לבן, שבנייתה החלה ב-1425 והסתיימה רק כ-200 שנה לאחר מכן. הכנסייה היא למעשה מתחם המורכב מחמש כנסיות נפרדות לגמרי, ארבע ניצבות בקומת הקרקע ומעליהן שוכנת הכנסייה העתיקה מביניהן המכונה “כנסיית הבתולה”.

נקודת תצפית נפלאה על האי, ניתן למצוא בצפון-מזרח מיקונוס במגדלור ארמניסטיס שנבנה בסוף המאה ה-19. המגדלור הוא נקודה אליה מגיעים ציירים ולצמים רבים כדי ללכוד תחת ידם את הנופים המרהיבים של הים האגאי והסירות שעושות את דרכן אל מיקונוס.

מוזמנים להמשיך ולגלות איתי את אוצרותיה של מיקונוס,

שלכם בידידות,

ריקי שחם.