היום אביא מרוחה של משוררת יוון העתיקה, ספפו (סאפפו, או פספפו, Sappho), בת המאה השביעית לפני הספירה. היא נודעה בכל רחבי העולם היווני הודות לשירתה הלירית המופלאה, ובאותם זמנים דמותה אף הונצחה בפסל שהוצב בכניסה לערים שונות, וזאת כדי לקדם את פניה של ספפו ולברכה בבואה.

למעט שירתה, לא נותרו מקורות היסטוריים אחרים המעידים על חייה ואופייה. אך בעיני שיריה אלה, אשר כן שרדו, מהווים אוצר נצחי מלא השראה ויופי. פעימות ליבה וניחוח חייה חודרים מבעד למילים שכתבה, ומציתים בלב הקורא העכשווי את אותן הרגשות שהסעירו את ליבה של ספפו מאז.

עוד בחייה, כונתה ספפו “המוזה העשירית”, ואת שירה איגדו בספרים רבים בספריית אלכסנדריה העתיקה שבמצרים. עולמה של המשוררת עוצב והונע מתוך כוחה של האהבה ושל התשוקה. כדוגמה, ראו מטה את שיר התחינה/תפילה של ספפו בפני אפרודיטה, אלת האהבה, בתרגומו המופלא של שמעון בוזגלו (סַפּפוֹ, “מִישֶהִי, אֲנִי אוֹמֶרֶת, תּזְכֹּר אוֹתָנוּ”, הוצאת אבן חושן: רעננה 2010, עמ’ 29-30)

אַפְרוֹדִיטָה, בַּת-אַלְמָוֶת

עַל כֶּס-סַסְגוֹנִי יוֹשֶבֶת

אֵשֶת מְזִמּוֹת, בַּת זֶאוּס

אֲנִי מָפְצִירָה בָּךְ:

אַל תְּשַעַבְּדִי אֶת לִבִּי, גְּבִרְתִּי,

לְמַכְאוֹבִים וְיִסּוּרִים,

לֹא, בּוֹאִי לְכָאן, אִם אֵי-פָּעַם שָמַעְתְ

אֶת קוֹלִי מֵרָחוֹק – וְהִקְשַבְתְּ,

וְעָזַבְתְּ אֶת בֵּיתוֹ הַמֻזְהָב שֶל אָבִיךְ

וּבָאת עִם מֶרְכָּבָה, רתוּמָה לְסוּסִים יָפִים וּזְרִיזִים

שֶחָבְטוּ בִּכְנָפַיִם חוֹפְזוֹת

וְנָשְׂאוּ אוֹתָךְ מִצְחוֹר הַשָּמַיִם

אֶל הָאָרֶץ הַשְחוֹרָה.

 

חיִש הֵם הִגִּיעוּ

וְאַתְּ – הוֹ, בּרוּכָה –

חִיַּכְתְ אֵלַי עִם פְּנֵי-הָאֵלָה שֶלָּךְ

וְשָאַלְתְּ אוֹתִי מַה שוּב קָרָה לִי

 וְלָמָּה אֲנִי שוּב קוֹרֵאת לָךְ

וּלְמָה אֲנִי מְיַחֶלֶת כָּל כָּךְ

בְּלִבִּי הַמְשֻגָּע:

“אֶת מִי שוּב עָלַי לְשַכְנֵעַ

לְהַחֲזִיר לָךְ אַהֲבָה?

מִי, פְּסַפְּפוֹ, פּוֹגַעַת בָּךְ?

 

כִי אִם הִיא בּוֹרַחָת מִפָּנַיִךְ

תֵכֵף תִּרְדֹף אַחֲרַיִךְ!

אִם הִיא דוֹחָה אֶת מַתְנוֹתַיִךְ

הָא! בְּעַצְמָהּ תָּעֲנִיק לָךְ.

אִם הִיא לֹא אֹוהֶבֶת,

תֵּכֵף הִיא תֹּאהַב אוֹתָךְ –

תִּרְצֶה אוֹ לֹא תִּרְצֶה!

 

בּוֹאִי אֵלַי גָּם עַכְשָו,

גָּאֲלִי אוֹתִי מִן הָעִנוּיִּים הַקָשִים

וְאֶת כָּל מַה שֶלִּבִּי מִשְתּוֹקֵק לוֹ –

מַלְּאִי, הֲיִי לְבַעֲלַת בְּרִיתִי.

[סַפּפוֹ, “מִישֶהִי, אֲנִי אוֹמֶרֶת, תּזְכֹּר אוֹתָנוּ”, ערך ותרגם מיוונית עתיקה שמעון בוזגלו, הוצאת אבן חושן: רעננה 2010, עמ’ 30-299]

בשנה שעברה נתגלה פפירוס ובו שני שירים לא מוכרים, אשר מומחים משייכים לספפו. שיר אחד הינו מזמור געגועים לאחיה יורד הים, והשני שיר-כאב על אהבה נכזבת. הפפירוס הגיעו לידי איש עסקים לפני כשתיים-שלוש, במכירה פומבית בלונדון, בה רכש ארגז עם קרעי פפירוס ומגוון שיירים מבזיזת קברים מיצריים עתיקים. הנה שורה אחת אשר זה אתה שוחררה בשנית לאוויר העולם, בתרגום חופשי מהפירוסם באנגלית:

“איך לא יכאב האדם, שוב ושוב, מלכתי אפרודיטה, בגלל אהוב שאך ביקשת כי ישוב חזרה.”

שלכם,

ריקי שחם