ארטמיס, אחת משניים-עשר אלי יוון, אלת הצייד והירח, בתם של זאוס ושל לטו, נחשבה אלוהות אימהית עתיקה, נדיבה ונקמנית כאחד, מגינת הנשים, מיילדת, מושלת על עולמם של בעלי החיים. חייתה המלווה היא איילה וכלבי צייד. סימלה הוא חץ וקשת.

ארטמיס היא אחותו התאומה של אפולו, במיתולוגיה הרומאית ידועה בשם דיאנה. היא נחשבה כבת עינו של אביה אשר נתן לה במתנה בהיותה בת שלוש חץ וקשת עשויים כסף.

בסיפורים המוקדמים הוצגה ארטמיס אלת הציד, כמשגיחה על מרחבי השדות ומגינה על חיות הבר, על היערות, פסגות ההרים. במסעותיה הייתה מלווה פמליה של נימפות, ציידות חצאי אלות ובנות תמותה. היא עצמה נחשבה כאחת האלות הבתולות (יחד עם אתנה והסטיה), כמי שלא חפצה בנישואין ודרשה מבנות פמלייתה לשמור על בתוליהן. היא הייתה נאמנה מאד לכל מי שהיה נאמן לה אך אכזרית ונקמנית לכל מי שלא – די היה בכך שנשכחה במהלך העלאת קורבן וכבר שילם על כך בחייו. כאשר אגממנון, מלך מיקנה, ירה חץ באיילה המקודשת לה, היה עליו להקריב את בתו איפיגניה כדי לשכך את זעמה של האלה. אולם ברגע בו התכוונו להרוג את הנערה, חטפה אותה ארטמיס והובילה אותה הרחק משם עד לטאוריס שלחופי הים השחור, שם היא שירתה את ארטמיס ככוהנת ונאלצה להקריב את כל הזרים שנכנסו לתחום ארץ ברברית זו, קורבנות לשיכוך זעם האלה.

לכבודה של ארטמיס הוקמו מקדשים רבים בימי יוון העתיקה. הידוע מכולם הוא מקדש ארטמיס באפסוס (היום חלק מטורקיה) שהיה אחד משבעת פלאי העולם עד אשר חרב – לפי המסורת, המקדש הוקם ונחרב שבע פעמים. המקדש באפסוס הוקם ע”י שבט האמזונות, שבט של נשים לוחמות אשר כל גבר שחי בקרבן היה נחשב במעמדו כנותן שירות בלבד. אורח חייהן כלל מלחמות, ציד וחקלאות והן כארטמיס היו ידועות כציידות המטיבות לירות בחץ וקשת.

העיר אפסוס מוקמה בקו ישיר ומדויק מול יוון, והייתה אחת מהערים הגדולות והחשובות באימפריה היוונית. היום היא נחשבת חלק ממחוז אנטוליה שבטורקיה. העיר מהווה אתר מורשת עולמית של אונסק”ו ואתריה הארכיאולוגים הם מהמתוירים ביותר בעולם. בעולם העתיק אפסוס הייתה עיר מרכזית משך אלפי שנים, ציר מרכזי המחבר בין מזרח ומערב. הבנק העתיק הראשון נבנה בה במאה ה-7 לפנה”ס.

מה שמסביר את חשיבותו של מקדשה של ארטמיס, המתואר כהמפואר והיפה ביותר, מבין כל המבנים שהוקמו עד אז או במילותיו של פאוסיניוס הגיאוגרף היווני הידוע:

בתקופתו, המקדש היה נחשב למבנה הגדול בעולם והוא המבנה הגדול ביותר שנבנה אי פעם ברחבי האימפריה היוונית – פי ארבע מגודלו של הפרתנון שבאתונה, שאורך צלעותיו מאות מטרים. במרכזו עמד פסל האלה עשוייה עץ ארז או עץ הבנה שחור. ההיסטוריון היווני פיליניוס מתאר שהמקדש נהרס שבע פעמים, ובכל פעם נבנה מקדש חדש, יפה ומפואר יותר. למשל מתואר שבליל הולדתו של אלכסנדר הגדול רצה אדם בשם ארוסטרטוס, לעשות לעצמו שם והבעיר את המקדש ושוב היו אלה הנשים, נשות העיר, שהעריצו את ארטמיס ותרמו את תכשיטיהן, עד האחרון שבהם, כדי לממן את הבנייה המחודשת.

הנה שני סרטונים שיראו לכם את נפלאות המקום החשוב, אחד משבעת פלאי העולם העתיק.

שלכם בידידות,