אריאדנה היא בתו של מינוס, מלך כריתים אשר הורה לדדלוס לבנות את הליבירנת – מבוך שאמור היה לשמש בית כלא למינוטארוס, יצור כלאיים שחציו אדם וחציו שור. מינוס קבע כי בכל שבע שנים תשלח מינחה בדמות שבעה עלמים ושבע עלמות, טרף להשקיט את המפלצת.

אחד מן העלמים שהגיעו למבוך מתוך מטרה לקטול את המפלצת היה תסאוס, בנו של פוסידון שלימים יהפוך למלכה האגדי של אתונה העתיקה. אריאדנה שהתאהבה בו, ציידה אותו לפני כניסתו למבוך בחרב ובפקעת חוטים כדי שיוכל למצוא את דרכו חזרה, לאחר שיהרוג את המפלצת. תסאוס התנפל על המינוטאור בעודו ישן והרגו. בכך הציל את חיי כל הנערים והנערות אשר עמדו בפני מותם וכולם נמלטו בסירה, יחד עם תסאוס ואריאדנה.

למחרת היום, בדרכם חזרה אל אתונה, נטש תסאוס את אריאדנה באי היווני נקסוס.

פרשנויות וגרסאות לרוב נכתבו על אירוע זה אך בכל הסיפורים מופיע האל בכחוס, אל היין, הרגש התת מודע והאקסטזה, המתאהב באריאדנה ונושא אותה לאישה.

נישואי האל ובת המלך זכו לעיבודים רבים בתרבות המערבית. אחד הציורים היפים והמוכרים הם של טיציאן ״בכחוס ואריאדנה״ אשר נוצר בשנת 1522. בציור בכחוס, עירום למעט גלימה ורודה המכסה חלק מאיזור חלציו ולראשו כתר הקיסוס הידוע, מרחף באוויר אל אריאדנה הלבושה שמלה כחולה בצבע השמיים ורדיד אדום. מאחורי בכחוס מצויר יער ממנו מגיחים חבורת הוללים רוקדים, כמו מתוך פולחן.

בציור הזה, בו רב הנסתר על הגלוי, מבטם של בכחוס ואריאדנה ממוגנט זו אל זה, אך בתווך תהום ובה שני ברדלסים. ונראה כי אריאדנה מבקשת לנוס מפני התהלוכה הרועשת המלווה את האל בעוד בכחוס מזנק באוויר מתוך מטרה להדביק את הפער ולהגיע אל אריאדנה.

האומנם סיפור אהבה עם סוף טוב? או שמא גחמה נוספת של אל המתאהב בבת אנוש?

טיציאן (1490-1576) היה צייר איטלקי מהמפורסמים ביותר שהיו באירופה, ותמונותיו נרכשו על-ידי מלכים ורוזנים רבים ברחבי היבשת. הוא אהב לעסוק בציוריו בסיפורי המיתולוגיה היוונית וכן הרבה לצייר נושאים דתיים ופורטרטים.

ציוריו התאפיינו בצבעים עזים ועשירים, המעניקים זוהר וחיות ליצירותיו ותמונתו זו מייצגת זאת נאמנה.

אם אתם נקלעים לגלריה הלאומית של לונדון, ממליצה לכם מאד להעיף מבט ארוך בתמונה זו ואולי תצליחו להבין את אחד מסיפורי האהבה המיסתוריים ביותר במיתולוגיה היוונית.

וולנטיינז׳ שמח לכל האוהבים.

שלכם בידידות,