פסיכה, “נפש,” היתה נסיכה צעירה ויפה אשר לפי הוראתו של האורקל היתה אמורה להימסר לידיו של דרקון מפלצתי. היא הושלכה להמתין בבדידות לדרקון, אך סופת מערבולת גדולה הגיעה משום מקום וסחפה אותה אל ארמון מרהיב שם משרתים בלתי נראים מילאו את כל צרכיה.

בימים היא חיה שם לבדה, מוקפת יופי וכל טוב. ובלילות זכתה לביקורים ליליים מצד גבר צעיר וענוג שסירב לומר לה מיהו ואף אסר עליה להביט בפניו. מכושפת מעונג ומסקרנות, התפתתה פסיכה להדליק את מנורת השמן ולהביט בפני אהובה המסתורי ונוכחה לדעת כי היה זה אל האהבה הצעיר, אמור, או בשמו היווני ארוס, בנה של אפרודיטה/ונוס.

ונוס שיופיה של פסיכה עורר את קנאתה המרה, דרשה מבנה להעניש את פסיכה בשל יופייה, אך זה נפל בקסמיה של הנסיכה היפה והחליט לקחתה לארמון המסתור. בעודו ישן לצידה, הדליקה הנסיכה את מנורת השמן ואמור התעורר בבהלה ונמלט משם. פסיכה יצאה לבדה למסע נדודים, רצוף הרפתקאות על האדמה ובשאול שמתחת לה עד אשר הצליחה לפייס את קנאת אפרודיטה ולזכות בחיי אלמוות יחד עם אהובה.

פסיכה מתעורר מנשיקת אמור, מאת אנטוניו קנובה (מוזיאון הלובר)

פסיכה מתעורר מנשיקת אמור, מאת אנטוניו קנובה (מוזיאון הלובר)

למיתוס זה עיבודים רבים באומנות. אחד הידועים שבהם הוא “פסיכה מתעורר מנשיקת אמור” מעשה ידי הפסל אנטוניו קנובה. שש שנים עבד הרב-פסל הזה על יצירתו עשוית השיש הלבן והפסל הושלם בשנת 1793. בפסל משיב אמור את אהובתו לחיים בנשיקה והוא אחת הדוגמאות הטובות של סגנון הפיסול הניאו-קלאסי אשר שאף לגלם את האידאות העדינות ביותר של הרגש והאהבה בחומר הקשה ביותר לגילוף – השיש. הפסל מוצג במוזיאון הלובר בפריז ויש גירסא נוספת שונה מעט במוזיאון ההרמיטאז’ בסנט פיטרסבורג. תבנית הגבס של הפסל מוצגת במוזיאון המטרופוליטן של ניו-יורק.

אם אתם מבקרים באחת הערים הנהדרות האלו, אל תשכחו להציץ ולהיפגע מחיצי אהבתם ומיופיים של אמור ופסיכה.

שלכם בידידות,