עם הולדתה קיבלה פאנדורה מתנות רבות מכל האלים: הפייסטוס נתן לה חיים וצורה, אפרודיטה העניקה לה חן, אתינה נתנה לה זריזות, הרמס נתן לה עורמה, אפולו נתן לה כישרון ויכולת ריפוי וזאוס העניק לה קופסא והורה לה לא לפתחה לעולם. כך העניק לה את מתנת הסקרנות. האלים כולם נתנו לה את שמה שמשמעותו ביוונית הוא “מתנת הכל”.

על פי הסיפור במיתולגיה, זעם זאוס על פרומתאוס שגנב את האש מן האלים והעניק אותה לבני האדם ואיים עליו שישלח אליו ואל הדורות הבאים אסונות ורעות חולות כעונש על מעשהו. בזעמו שלח את פאנדורה עם תיבתה מן האולימפוס אל הארץ שם התאהב בה אפימתאוס, אחיו של פרומתאוס. פרומתאוס הזהיר את אחיו שלא להתאהב בפאנדורה, שכן חשד שזו נשלחה ע”י זאוס, אך אפימתאוס קל הדעת שכח את זעמו של זאוס ונשא לאישה את פאנדורה. הם חיו להם בשמחה עד שיום אחד גברה עליה סקרנותה של פאנדורה והיא פתחה את התיבה.

עד אז, חיו בני האדם בעולם שליו ללא דאגות, מחלות עוני או כאב, אך במעשה זה שחררה פנדורה את כל האסונות לעולם. וכך התעופפו להן כל הרעות החולות החוצה ותקפו את בני האדם. פאנדורה המבוהלת מיהרה לשוב ולסגור את מכסה התיבה. אך לא רק שהדבר לא הועיל שכן כל האסונות כבר השתחררו ממנה, אלא סגירת התיבה אף הזיקה, כיוון שכלאה בה את התקווה שנותרה בה.

בני האדם חיו בסבל בעולם עגום משך תקופה ארוכה, עד שפאנדורה פתחה שוב את התיבה ושחררה את התקווה.

זו לא פעם ראשונה שאישה מואשמת ב”חטא” שכזה – ההשוואה בין המיתוס של פאנדורה לסיפור על חווה בגן העדן מתבקשת.

ביטוי מעניין לכך באומנות נמצא במוזיאון הלובר בפריז, באחת היצירות היפות ביותר של הרנסנס הצרפתי.

אווה פרימה פאנדורה הוא ציור של האמן ז’אן קוזן האב. הציור משנת 1595 לערך הוא אולי העירום הראשון בציור הצרפתי. בציור פאנדורה/חווה מוצגת עירומה, ידה האחת שעונה על גולגולת אדם ואילו ידה השנייה אוחזת את התיבה/הכד הרה האסון. את ההתייחסות לחווה ניתן לראות בנחש הדק המפותל על ידה ובידה השנייה האוחזת ענף ועליו תפוח אדמדם. הציור מבטא סימבולים תנ”כיים-דתיים ומיתיים כאחד.

אם אתם מזדמנים למוזיאון הלובר בפריז, אל תשכחו לחפש את פאנדורה.

שלכם בידידות,
ריקי שחם