בנוונוטו צ’יליני, מגדולי הפסלים בתקופת הרנסנס נולד בפירנצה בשנת 1500. לבנוונוטו (ברוך הבא באיטלקית) היו חיים סוערים ומורכבים ביותר, כפי שעולה מספרו “האוטוביוגרפיה של בנוונוטו צ’ליני”.

כבן לאב מוזיקאי, ניסה אביו להנחיל לו את אהבת הנגינה, אולם על אף כשרונו העדיף צ’יליני לעצב את גורלו לפי נטיית ליבו ולמד צורפות ופיסול. אומנותו הובילה אותו לנדוד ברחבי איטליה, עד שדבר כישרונו הגיע לאוזניו של האפיפיור קלמנס השביעי, ממשפחת דה-מדיצ’י, שלקח אותו תחת חסותו והזמין ממנו יצירות אומנות נפלאות שמוצגות עד היום בוותיקן ובמקומות נוספים.

כפי שכתב באוטוביוגרפיה שלו, כששארל השלישי דוכס בורבון החליט לכבוש את רומא, צ’יליני הרג במו ידיו נסיך מתומכי שארל. אחרי שאחיו נהרג בקטטה, צ’ליני נקם ורצח את רוצח אחיו. זו לא היתה הפעם הראשונה בה הסתבך עם החוק, והואשם בגניבת אבני חן מנזר האפיפיור.

אך על אף אופיו הסוער והסתבכויותיו עם החוק, צ’ליני פיסל ויצר ללא הרף. במיוחד נמשך צ’ליני לסיפורים דתיים ומיתולוגיים.

בין השנים 1545-1554 יצר את פסלו החשוב ביותר – פרסאוס ומדוזה העשוי ברונזה. נושא היצירה הוא הסיפור המיתולוגי של פרסאוס, לאחר שערף את ראשה של מדוזה, הגורגונה המחרידה, בעלת שיער העשוי מנחשים אשר כל המביט בה הופך לאבן. פרסאוס של צ’ליני עומד עירום, חגור אבנט, בידו אוחז בחרב ולרגליו סנדלים מכונפים. ידו השנייה אוחזת את ראשה הערוף של המדוזה. הפסל עומד על בסיס מרובע עם לוחות תבליט מברונזה ומתחתיו כן עשוי שיש, גם הוא מאת צ’ליני, בו מפוסלות בברונזה דמויותיהם של האלים יופיטר, מרקורי, מינרווה ודנאה.

הפסל הידוע והיפה הזה, ממוקם בכיכר הסיניוריה, אחת הכיכרות המפורסמות בפירנצה, אשר בה ניצבים פסלים ויצירות אומנות רבים (כולל העתק של הפסל “דוד” מאת מיכאלאנג’לו).

יצירותיו של צ’יליני מצטיינות בקישוטיהן המרובים ובריבוי הפרטים והוא משתייך לזרם האומנותי “המנייריזם” אשר שלט באיטליה בתקופת הרנסאנס. סגנון זה מתאפיין בהגזמה ומושפע מצורת הפיסול הרומית בהימשכו לאידאליזם אסתטי, הבא לידי ביטוי ביצירות וירטואוזיות, קשות לביצוע. לא בכדי עבד צ’ליני על הפסל כעשר שנים.

אם הינכם בפירנצה, אל תפספסו את כיכר הסיניוריה ואת פסלו של צ’ליני, אומן נדיר זה.

 חג חירות שמח לכל המטיילים.
שלכם בידידות,
ריקי שחם