ויליאם שקספיר כתב את הפואמה ״ונוס ואדוניס״ בשנת 1593. ארבע שנים מאוחר יותר ברתלמיאוס שפרנגר, צייר פלמי מבוקש בחצרות מלכים, קיסרים ובחצרות אישי דת רמי מעלה ובראשם הוותיקן, צייר את ״ונוס ואדוניס״, אחת מיצירות המופת שבציוריו.

שפרנגר הקדיש את ציוריו לנושאים מיתולוגיים, דתיים ושאף להביא את הפן הרוחני שבארוטיות. הוא הציג זוגות נאהבים ברגעי אהבתם כשהם קורנים יופי ורגש רוחני עז. הוא השתמש בסיפורים מיתולוגיים כגון ונוס ואבודיוס כדי לאחד את עולם הרוח הנשגב לתשוקה המינית. בסגנונו המנייריסטי אותו למד בשלהי הרנסנס בצפון איטליה, הוא משתמש בצבעוניות עזה, בהגזמה ובמימד התנועה כדי להבליט כוחות ותחושות לכאורה מנוגדים.

סיפור המעשה של ונוס ואובידיוס לקוח מן ה״מטמורפוזות״ של אובידיוס.

ונוס, אלת האהבה (אפרודיטה בשמה היווני), אחת מאלות האימהות והפוריות, גבירת החיות, ואדוניס, בנו יפה התואר של מלך קפריסין, אשר מינקותו גודל ע״י נימפות, עד אשר הפך לילד רב קסם. או אז הבחינה בו ונוס ולקחה אותו תחת חסותה. משבגר הפך להיות המאהב שלה.

אדוניס, הקדיש את חייו לונוס ולאהבתה ועל אף שהיה בן-אנוש, הוא מגלם בדמותו את היופי והעלומים הגבריים והוא נחשב אל הפיריון החקלאי, קשור לטבע ולציידים.

המפגש בין ונוס ואדוניס של שפרינגר מתרחש כשברקע קופידון הצעיר וזוג יונים צחורות, שכן אפרודיטה ידעה לעורר ערגה גם בין החיות.

הסיפור היה אבן שואבת לאומנים ומשוררים רבים, ביניהם גם וויליאם שייקספיר אשר הפך אותו ליצירת הביכורים שלו. יצירה שאפתנית זו, מונה 199 בתים, ובימי חייו של שייקספיר היא היתה יצירתו השירית הפופולרית ביותר.

“שֶהֶהָמֹון יִתְּפַעֵל מִּזּוטֹות; לּו יַׁשְקֵנִי אַּפֹולֹו,
זְהֹב הַּׂשֵעָר, מִּגְבִיעִים ּגְדּוׁשִים מֵי קַסְטָלֵיאָה״
כְבָר מִשָעָה ׁשֶשֶמֶש אַרְגָמָן
אֶת ׁשַחֲרִיתָה לַאֲנָחֹות עָזְבָה,
הָיָה אָדֹונִיס לַמִרְדָף מּוכָן:
אָהַב לָצּוד, אַך ּבָז לָאַהֲבָה.
אַך וֵנּוס – הִיא חֹולַת אַהֲבָתֹו,
הִיא ּבָאָה ּבִגְבּורָה לִכְבֹׁש אֹותֹו.
(מתוך פתיחת הפואמה ונוס ואדוניס, מאנגלית: יותם בנשלום)

את התמונה של שפרנגר, תוכלו לראות במוזיאון לתולדות האומנות המופלא אשר בוינה

The Kunsthistorisches Museum.

נתראה בקרוב.
שלכם בידידות,
ריקי שחם