פירנצה, בירת העולם בימי הביניים, מלבד היותה מרכז כלכלי חשוב, עיקר חשיבותה היה ועודנו בתרומתה של העיר לאמנות העולם המערבי. אמנים, ציירים, סופרים, אדריכלים, מדענים ואנשי אשכולות פורצי דרך חיו ויצרו בעיר, כמו מיכאלאנג׳לו, לאונרדו דה וינצ׳י, רפאל, מקיאוולי, דנטה אלגיירי וכמובן סנדרו בוטיצ׳לי.
בתקופה זו, אנשי האצולה והממון העלו את האמנות על נס, ורבים מהם מימנו באופן ישיר אמנים אשר לקחו תחת חסותם, הידועים מביניהם הם בני משפחת מדיצ׳י.
השפע הכלכלי של פירנצה שאפיין אותה החל מהמאה ה-13, מתבטא עד ימינו במדרכות העיר, בכיכרות, בכנסיות, בארמונות, וברחובות – הוא ניכר ביופיה של העיר הזו, שיר הלל לאסתטיקה ולקיום אציל, מקום בו האדם חוזה ולוקח חלק בשיא הפאר של הבריאה האנושית.
לא בכדי אחד המוזיאונים היפים בעולם שוכן בעיר זו, גלריית אופיצ׳י שמו, מקום משכנם של חלק מיצירות האומנות הגדולות בעולם, ״הולדת ונוס״, ציורו של אמן הרנסאנס, סנדרו בוטיצ׳לי, הוא אחד מהמפורסמים שבהם. הציור משנת 1485 מתאר את מיתוס לידתה של ונוס/אפרודיטה, מתוך קצף גלי הים.
לפי המיתוס, הטיטאן קרונוס כרת את אשכיו של אביו אורנוס וזרקם לים. מן המפגש הזה נוצרו גלים בים ומשיצפם נוצרה אלת היופי והאהבה ונוס, כשהיא עולה על חוף הים, נישאת על גב צדפה.
ונוס של בוטיצ׳לי הינה אישה בוגרת ויפה (אשר שימשה כמודל לבוטיצ׳לי ברבים מציוריו, ויש שאומרים שהוא היה מאוהב בה), ניצבת במרכז הציור בתוך צדפה גדולה, תמירה ועירומה כשידה האוחזת בשערה האדום, סמל לתשוקה, מכסה בעדינות את איזור חלציה.
הדמות הניצבת במרכז, חוצה את הציור לשני חלקים: מצדה האחד אישה לבושה, רגליה על הקרקע, מאחוריה ניצבים עצים ובידה מגבת גדולה, לכסות את זו העירומה שזה עתה נולדה. דמות זו מייצגת את יסוד האדמה, את הפיזיות ואת כוחה של הארציות. מן הצד, שתי דמויות, מכונפות, גבר ואישה הנראים כמלאכים, מרחפים מעל המים, נושפים רוח לעברה של ונוס, ייצוג לעולם המטפיזי המקושר עם הנשמה שהיא אנדרוגינית, גבר ואישה גם יחד. מאחוריה של ונוס, משתרע הים הגדול, המים, מקור החיים.
בוטיצ’לי, שהיה בן טיפוחם של בני משפחת מדיצ׳י, הושפע עמוקות מן השיח שאפיין את חצרם, שיח בו לקחו חלק החשובים שבהוגי הדעות, האמנים והפילוסופים של התקופה, אשר היו שייכים לגישה הפילוסופית הנאו-פלאטוניסטית, אשר ביקשה לחבר בין הדת לבין העולם הפגאני.
כך שניתן לומר שהמיתוס היווני/רומי של ונוס והאקט הפגאני של כריתת האשכים ממנו נוצרה, עבר עיבוד והטבלה נוצרית. וכך ונוס עוברת סוג של הטבלה.
על אף היותו של הציור מוכר כל כך באדפטציות השונות שעשו לו לאורך השנים בתרבות, דבר לא ישווה לראות את הדבר המקורי, לחזות ב״לייב״ בפיסה של נצח מסתורית ומושלמת ביופיה.
ניפגש בקרוב, עם הפתעות נוספות מן הביקור המעשיר והמאשיר בפירנצה.
שלכם בידידות,
