אמנים רבים התעסקו במיתוס הידוע של אורפאוס, בעל הקול השמיימי ומותה בטרם עת של אשתו עלומת הימים אורודיקה שלפי המטמורפוזות, ירד אל העולם התחתון כדי להשיב אליו את אשתו שהוכשה ע״י נחש.

ציור שמן על בד זה מאת רובנס, צוייר בשנת 1635 לערך והוא מוצג במדריד במוזיאון הלאומי הפראדו. בתמונתו של רובנס, שני זוגות: מצד אחד האדס ופרספונה, שליטי ממלכת הצללים כשתחת רגליהם קרברוס, הכלב בעל שלושת הראשים, אשר שומר שאיש לא יימלט מן השאול. ומנגד הזוג הצעיר, שהחיים רק החלו מפעמים בקרבם ונגדעו בטרם עיתם.

התמונה מנציחה את הרגע שבו כמעט מצליחים השניים להתאחד ולצאת יחדיו אל החיים, בזכות מוזיקת הקיתארה וקול שירתו של אורפאוס, שלשמעם מושלי השאול נעתרים להתיר לאורודיקהלשוב אל אהובה.  הרגע הזה, רגע של בחירה, לכוד במכחול האומן, קצר כהרף המבט של אורפאוס, מתחיל לחמוק אל עבר אהובתו, תוך כדי שהוא פונה לאחור ובכך מפר את התנאי היחיד שהוטל עליו – שלא להביט אחור.

והציור של רובנס מבטא בצבעיו העזים הייחודים, את הרגע הקצר והגורלי הזה שבו תחושת האהבה של אורפאוס מעוררת אותו להביט לאחור על אהובתו, רגע לפני שהיא מתמוססת בעשן תוצאת בחירתו הפזיזה, שלא שמרה על ציווי האלים.

להבדיל מהציור של פוסן אותו הבאתי לכם בפעם הקודמת, הציור של רובנס מתאר רגע אחר בתוך המיתוס, רגע גורלי של בחירה, בו נדרש האדם להתגבר מעל יצרו ולהישמע לציווי אלוהי ועל התוצאות ההרסניות העלולות להיות למי שמפר ציווי שכזה. וזה כוחו של הציור הזה, וכוחה הגדול של האומנות בכלל, לעורר שאלות אתיות שהן חלק נוכח מחיינו ומותנו.    

משאירה אתכם עם קולה הנפלא של מריה קאלאס ששרה על רגע הפרידה של אורפאוס ואורודיקה.
שלכם בידידות,
ריקי שחם