לדה היתה אשתו של טינדראוס מלך ספרטה ואמה של הלנה היפה מטרויה. במיתולוגיה היוונית ישנן גרסאות מעט שונות למיתוס של לדה והברבור.
על פי אוריפידס, זאוס הבחין בלדה בעלת היופי המרהיב, בעת שרחצה בנהר, ערב כלולותיה. זאוס שחשק בה, התחפש לברבור רב יופי ופיתה אותה. באותו הליל, ליל כלולות, היתה לדה גם עם בעלה, טינדראוס.
ממפגשים אלו הטילה לדה תשעה חודשים מאוחר יותר שתי ביצים: מהאחת בקעו ילדיו של זאוס, תאומים – הלנה ופלוקוס. מהשנייה בקעו גם תאומים, אח ואחות, קסטור וקליטמנסטרה.
גם סיפוריהם של ארבעת האחים יצר מיתוסים שונים: קסטור ופולידאוקס הפליגו עם יאסון בחיפוש אחר גיזת הזהב. קליטמנסטרה נישאה לאגממון מלך מיקנה, והלנה נישאה לאחיו, מנלאוס מלך ספרטה. החלטתה של הלנה לברוח מבעלה עם פריס נסיך טרויה, היא שחוללה את המלחמה ארוכת השנים ואת חורבן טרויה. קליטמנסטרה גרמה למות בעלה אחרי שובו כמנצח מהמלחמה.
לדה והברבור, מאת פטר פאול רובנס, צייר שתי גרסאות לנושא זה., שתיהן משנת 1600 לערך.
רובנס הושפע מאוד ממיכאלנג׳לו. הוא התוודע לעבודותיו במסעו לאיטליה, שם למד ממובילי האמנים האיטלקים ברנסנס. ברומא הוא נתקל בגרסתו של מיכלאנג’לו ללדה והברבור, שאף על פי שלמרבה הצער אינה קיימת כיום, ידוע כי גרסתו של רובנס הושפעה ממנה: מיקום הגוף, התנוחה המתפתלת שלו, אפילו מיקום האצבעות משתקף וכן האופן בו הברבור מלטף את לדה.
בין שני הציירים הגדולים ניכר הבדל דרסטי בין הסגנון של רובנס לזה של מיכלאנג’לו, באופו בו ציירו נשים. מיכלאנג’לו תאר בדרך כלל נשים באופן גברי מעט, השרירים שלהן ברורים יותר, הגופים דקים יותר, מעט נוקשים, פחות מעגליים, שיערן מוקפד. לעומת זאת, הנשים של רובנס הן מפותלות במיוחד והן רכות בהרבה, שיערן מעט רפוי ולא מעוצב ופרופורציות הגוף נראות בשלות יותר ומציאותיות.
ציור זה מוצג במוזיאון ״הצייירים הגדולים״ בעיר דרזדן שבגרמניה, המרוחקת כשעתיים נסיעה מברלין. אוסף אומנות חשוב זה, החל בשנות 1560 ע״י נסיך סקסוניה. היום מציג המוזיאון 750 ציורים מן המאה ה15 ועד המאה ה18. הציורים משתנים מעת לעת שכן חללי התצוגה מכילים רק כ40% מאוסף התמונות הקיים במוזיאון. האוסף מציג יצירות מופת מתקופת הרנסאנס והבארוק וכולל ציירים דוגמת רפאל, טיציאן, רמברנדט, ורמיר, רובנס ועוד. קירות האולמות מובחנים בצבעי רקע שונים עבור כל סגנון: אמנות איטלקית מוצגת על רקע ארגמני, אומנות הולנדית ופלמית על רקע ירוק ואומנות ספרדית וצרפתית על קירות ברקע אפור.
דרזדן היא עיר יפה, אם לא היפה בערי גרמניה, אשר זכתה לכינוי ״פירנצה שעל האלבה״, היא בעלת היסטוריה עשירה שהיוותה את ביתם של הנסיכים הסקסונים. יש בה סגנון ארכיטקטוני מפואר, העיר העתיקה כוללת מבנים מרהיבים – כנסיית גבירתנו, ארמון צווינגר (Zwinger) בסגנון הבארוק, כיכר התיאטרון ובו בית האופרה המפורסם באיכותו בכל העולם. בדרזדן שוכנים לא פחות מ-15 מוזיאונים הנחשבים בעולם עם אוספי אומנות נדירים.
אהיה שם בתחילת מרץ עם קבוצת שוחרי תרבות. נותרו מעט מקומות. מוזמנים ליצור קשר במייל.
שלכם בידידות,
ריקי שחם
שלום ריקי,
ברגע שמסתיים המשבר העולמי הזה, יוצרת איתך קשר, מסע באירופה בעקבות האומנות הוא בדיוק הדבר עליו אני חולמת בימים טרופים אלה.
ניצה
לדה והברבור…. סיפור כל כך מפעים
כמובן יהיה מעניין לדבר בתום הקורונה.