גוסטב קלימט היה צייר אוסטרי מהבולטים שבזרם היוגנדסטיל הווינאי. קלימט נולד בעיר קטנה ליד וינה בשנת 1862, אביו היה חרת זהב, מה שמסביר את נטיותיו האומנותיות ואת משיכתו לצבע זה בציוריו. 

ציוריו של קלימט מתאפיינים באלגנטיות ובארוטיות, ומשקפים הערצה ליופי הנשי. היסטוריונים של האמנות מייחסים לקלימט מגוון רחב של השפעות, בהן השפעות מצריות, מינואיות, יווניות קלאסיות וביזנטיות. עבודתו של קלימט מתאפיינת בהדגשת עצמאותה של האומנות על פני הסגנון הנטורליסטי שקדם לתקופתו. לימים השפיעה עבודתו על הציור המודרני והאומנות המופשטת בכללותה.

ב-1894 הזמין משרד התרבות והחינוך האוסטרי מקלימט ציורים אלגוריים לתקרת האולם הגדול באוניברסיטת וינה: ייצוגים של מדע הפילוסופיה, הרפואה, המשפט והתאולוגיה, שהיו אמורים להקיף ציור מרכזי אחר בנושא ההשכלה, מתוך רצון לעורר את התשוקה לידע, ללימודים ולקדמה.

״רפואה״ הייתה הציור השני, היה בו טור של דמויות עירומות למחצה בצד ימין של הציור, המייצגות את נהר החיים, לצד אישה עירומה צעירה שצפה בחלל, לרגליה תינוקת שזה עתה נולדה, המייצגת את החיים. שלד ייצג את המוות בנהר החיים. היגיאה, אלת הבריאות והניקיון במיתולוגיה היוונית, ניצבת בקדמת חלקו התחתון של המתווה ומזוהה באמצעות זר עלי הדבקון והקערה שבידה (ביצירה המוגמרת נוסף על מאפיינים אלה גם נחש מלופף על זרועה). 

הגרסה המוגמרת של “רפואה” הוצגה בתערוכת הזצסיון בווינה ב-1901 וזעזעה את הצופים. רופאים ופרופסורים רתחו מזעם על כי הציור איננו מתאר את גדולותה של הרפואה. ציורי ה”פילוסופיה” וה”משפט” עוררו מהומה דומה, וב-1905 החליטה האוניברסיטה שלא להציג אף אחד מהם. הציורים חזרו לאמן, נמכרו, שניים הוחרמו בידי הנאצים ונשלחו לטירת אימנדורף שבדרום אוסטריה כדי לשמור עליהם מפני ההפצצות בווינה. במאי 1945, בימיה האחרונים של המלחמה, הציתה יחידה של האס-אס את הטירה והציורים עלו באש.

את המתווה המוצג במוזיאון ארץ ישראל שבירושלים, רכש מן האמן ד”ר הרמן ויטגנשטיין, והוא נשאר ברשות משפחתו עד שנרכש בשנת 2014 על ידי מוזיאון ישראל. היות שזהו מתווה השמן היחיד המתעד את יצירתו של קלימט לאוניברסיטת וינה, הוא גם השריד החשוב ביותר לעבודה השנויה במחלוקת.

נקווה שהרפואה תצליח להתעלות ולמצוא את התרופה המיוחלת בימים אלה בעולם כולו.

שלכם בידידות,
ריקי שחם, מדריכת טיולים