במטמורפוזות, יצירתו בת האלמוות של המשורר הרומי אובידיוס, מסופר אחד מסיפורי היריבות המיתולוגיים הגדולים ביותר בין אתנה, אלת המלחמה, זו שבקעה עטויית שריון ממצחו של אביה זאוס, מלך האלים וארכנה, אורגת מוכשרת אשר הפכה את עבודת האריגה לאומנות. ארכנה הייתה כה גאה במעשה ידיה, עד שטענה שהיא מסוגלת לארוג טוב יותר מאתנה שהיתה גם אלת האריגה.

אתנה זעמה על קריאת התיגר הזו של ארכנה, ועל יהירותה כנגד האלים. היא התרתה בה שתחזור מהכרזתה ומשזו לא הסכימה, הכריזה על תחרות בין שתיהן. ארכנה שילמה על עוז רוחה להתחרות באלה וזו קרעה את אריגיה של ארכנה והפכה אותה לעכביש תוך שהיא מצהירה: “ככה חיי סוררה, אך על חבל המשיכי חייך!” אובידיוס סיים את הסיפור במילים: “אך עדיין היא רוקמת את רקמתה ובדמות עכביש היא טווה את חוטיה”.

לואיז בורז׳ואה נולדה בפריז בשנת 1911 היתה פסלת אשר חיה בצרפת ובארצות הברית. בתחילת דרכה בעולם האמנות, היא היתה מודרת ונדרשו לה שנים רבות לקרוא תיגר על עולם האומנות הגברי שלא הסכים לקבל לתוכו אישה כה דעתנית השולחת ידה בעיסוק הפיסול ובפרט כזו שעובדת בחומרים כמו ברזל וברונזה. רק בשנת 1982, זכתה בהכרה לה היתה ראויה כשפתחה תערוכה רטרוספקטיבית ב-MOMA – הראשונה שנערכה אי פעם לאישה במוזיאון.

פסלה ״אמא״ משנת 1999, עשוי ברונזה ומוצג בסמוך לגלריה הלאומית של קנדה בעיר אוטווה הוא אחד הפסלים המפורסמים מבין עבודותיה. היא קראה לפסל ״אמא״ כהומאז׳ לאמה אשר היתה אורגת.

בתקווה שבקרוב יפתחו שוב השמיים ונוכל לשוב ולגלות עולמות רחוקים.
שלכם בידידות,
ריקי שחם