ב-21 באוגוסט 1911 יום ראשון, נכנס בחור איטלקי שהתפרנס מגניבה למוזיאון הלובר לבוש בגדי פועל. כעבור זמן מה, יצא משם ותחת סרבלו החיוך המסתורי של ה״מונה ליזה״ מאת לאונרדו דה ווינצ׳י. לקח לעובדי המוזיאון 26 שעות לגלות שהציור נגנב ועוד שנתיים חלפו בטרם ייתפס הגנב כשבאמתחתו הציור המפורסם.
לא מעט מיתוסים צמחו סביב שודדי יצירות האומנות הגדולות, כמו גם סרטים שנעשו בהשראתם.
״הצעקה״ של מונק נגנבה פעמיים, ״אישה יושבת״ של מאטיס, “מראה מעל הים בסכוונינגן” ו”אנשים יוצאים מהכנסייה בניינן” מאת ואן גוך ועוד הן רק חלק מיצירות האומנות הגדולות ביותר שנגנבו, לשמחתנו גם נמצאו. שווים של כל היצירות הללו, ביחד ולחוד הוא עשרות ומאות מילוני יורו.
הגניבה הגדולה ביותר שנותרה מסתורית ולא נפתרה מעולם, התרחשה לפני 30 שנה במוזיאון איזבלה סטיוארט גרדנר בבוסטון. אז נגנבו 13 תמונות – אחת מהן היא “הקונצרט” של הצייר יאן ורמיר, והשנייה היא “סופה על ים כנרת” של רמברנדט. למעשה הן לא נגנבו בשקט כשאף אחד לא שם לב, אלא נשדדו.
שני השודדים צלצלו באינטרקום, ואמרו לשומרים שהם אנשי משטרה ושיש להם תקר בגלגל. אחרי שאלה פתחו להם את הדלת, הם כפתו את השומרים, וחתכו את התמונות מתוך המסגרות שלהן.
מדובר בשוד המסתכם בשווי חצי מיליארד דולר.
אך כיצד ניתן לסחור ולממש שווי של יצירת אומנות גנובה שכל העולם מודע להיותה גנובה?
בדרך כלל חברות הביטוח מפרסמות הודעה שאומרת שכל מי שייתן רמז לגבי מקום הימצאות התמונות יקבל חמישה או עשרה מיליון דולר. לגנבים זוהי עסקה תמיד כדאית, שכן מאוד קשה למצוא קונים ליצירות גנובות כאלה.
אולם 13 התמונות מבוסטון מעולם לא נמצאו.
האם נמכרו בסתר לאיזה מיליארדר תמהוני אשר מתענג על מראן בהחבא בארמונו? או נקברו באיזשהו מרתף עמוק וייתכן שנרטבו בשל הלחות, או שהגנבים עצמם כבר מתו? אולי לעולם לא נדע.
בינתיים הנה הזדמנות להיזכר בשתי התמונות היפות הללו.
שלכם בידידות,
פוסט מרתק, תודה רבה. כמה יפות הן התמונות, כל כך עצוב לחשוב שהן קבורות אי שם.
תמונות מדהימות, מקווה שהן תמצאנה שלמות.
מעניין מאד.
יופי נשגב שכזה, לחשוב שהוא אבוד, זה נורא….