ג׳ורג׳ונה היה צייר ונציאני בתקופת הרנסאנס שחי חיים קצרים ואפופי מסתורין, מעט ידוע על חייו ועל משפחתו בוודאות. תמונות בודדות מזוהות בוודאות כעבודות שלו. עוד ידוע כי היה מורו של טיציאן.

אחת מעבודותיו הידועות והמפורסמת מכולן, אשר צויירה בשנת 1510, היא ״ונוס הישנה״ המוצגת במוזיאון ״הציירים הגדולים״ בדרזן.

ביצירותיו הבודדות, בולטים צבעים עזים ומלאי רגש, ונראה כי דמויותיו נתונות במצב נפשי מסוים, קשה להגדרה, ספיריטואלי ומסתורי. זהותו כמו גם המשמעות של יצירותיו מעוררות סקרנות בקרב ציירים וחוקרים עד ימינו.

ונוס הישנה מתאר את דמותה של אישה צעירה, עירומה, עצומת עיניים בעל עור בוהק כשל שיש, שוכבת על בדים בחיק הטבע, כשמאחוריה ניצבות גבעות ובתים כפריים.

הבדים בצבעי אדום ולבן מרמזים על תשוקה וטוהר בתולין גם יחד, עקומות גופה של ונוס מחקות את הגבעות המתגלגלות והשופעות של הנוף שמאחוריה. מצבה הנינוח של ונוס, כאשר יד אחת מערסלת את ראשה והשנייה מכסה בעדינות את מפשעתה, מרמז על אחדות של גופה עם הטבע. שיערה של האישה הצעירה אסוף באופן מוקפד, עיניה עצומות, כאילו היא שקועה בחלום חושני. 

העירום המודגש התופס באחת  את עיני הצופה, אפילו הוא של האלה ונוס, אלת היופי והאהבה, היה בשנת 1510, חידוש מרעיש, התגרות בנורמות החברתיות של התקופה. 

מה רצה להגיד ג׳ורג׳ונה בציור איננו יודעים, כן איננו יודעים מיהי הדמות אשר שימשה כמודל בציור, אף לא מי הזמינו אולם הציור הזה שבה את סקרנותם של גדולי הציירים ושימש במהלך השנים אב טיפוס לציורים של ונוס השוכבת בהם טיציאן, ולסקז ומאנה.

 ונוס הישנה והמסתורית של ג׳ורג׳ונה היוותה אבן דרך בהגדרת אידאות היופי האנושי, נקודת התחלה אליה חזרו אומנים במהלך ערוץ השנים כדי לבחון את מושגי האסתטיקה והיופי של תקופתם. 

שלכם בידידות,
ריקי שחם