״שבת המכשפות״ הוא ציור שמן על בד משנת 1798 של האמן הספרדי פרנסיסקו גויה. 

שבת המכשפות מציגה את האל פאן, בעל מראה תיש שחור וזוג קרניים עצומות, מעוטרות זר מעלי אלון, והוא מוקף מעגל נשים, צעירות ומבוגרות. האירוע מתחולל ברקע נוף הררי ושומם למדי, ללא כל נוכחות של בית או עץ ורק הסהר תלוי לו בפינת הציור, והעטלפים במרום, מרמזים על שעות הלילה.

פאן הוא אל פוריות עתיק ורב עוצמה, תאוותן כמו תיש, בעל מראה של דמון, סאטיר, חציו אדם וחציו תיש, מראהו היה יכול להפחיד אך גם להצחיק ובימי הביניים מראהו היה מקושר לשדון ואף לשטן.

פאן היה נגן חליל נפלא, המפיק מחלילו נעימות ערבות, מוצאו בארקדיה אך נדד במקומות רבים לרוב שוממים, הררים, או מיוערים.

בחזית הציור ניתן לראות שלושה ילדים, האחד מוטל על הארץ, כנראה מת, מימין ניתן לראות אישה זקנה אוחזת ילד שנראה כשלד מוכה רעב ואילו לידה אישה צעירה אוחזת ילד בריא יותר. כל הנשים נושאות עיניהן אל פאן, במעין תחינה אילמת אך מחרישת אוזניים ולב, לעזרה, להצלה.

ברקע השמאלי של הציור, ניתן לראות שלושה תינוקות תלויים מהצוואר על יתד.

נהוג לראות את הציור המסקרן והקשה כמחאה פוליטית כנגד ציד המכשפות שערכה הכנסייה כנגד נשים באסקיות במאה ה-17.  הציור הוא גם התקפה על האמונות החשוכות והטפלות השונות בספרד בתקופה שבה סיפורי מפגשי מכשפות של חצות והופעת השטן היו דבר שבשגרה בקרב האוכלוסייה הכפרית הנבערת. 

זלזולו של גויה בנטייה העממית הזאת, מופנה בראש ובראשונה אל הנהגת הכנסייה, אשר שאפה לחזק את אחיזתה באמצעות השבת הפחדים מימי הביניים. הלעג והביקורת של גויה, כוונו גם כנגד המעמד השליט אשר שאף לייצר סדר קבוע לרווח פוליטי והון.

פרנסיסקו גויה היה צייר ואמן הדפס ספרדי, מפורסם מאד עוד בימיו. הוא כיהן באקדמיה המלכותית והיה צייר החצר של שלושה ממלכי ספרד בתקופתו. גויה השתמש במכחולו למתוח ביקורת נוקבת נגד הכנסייה, המלוכה והשלטון ובעיקר נגד הדיכוי של העם הספרדי. לא פעם ציוריו השערורייתיים הובילו אותו לחקירות האינקוויזיציה. 

ציוריו של גויה התאפיינו בביקורת כלפי משפחת המלוכה. בתמונת פורטרט של משפחת המלוכה הוא צייר את קרלוס הרביעי ואת אשתו באופן לא מחמיא, מבלי שניסה לעדן את דמותה הגסה של המלכה. מבקר אמנות צרפתי מאותה תקופה העיר שהמלך והמלכה נראים בתמונה של גויה כמו “האופה מפינת הרחוב ואשתו לאחר שזכו בלוטו”.

הציור ״שבת המכשפות״ מוצג במוזיאון לזארו גאלדיאנו, מדריד.
שלכם,
ריקי שחם