מאז אריסטו, נחשב חוש הראייה לחוש החשוב מכולם.

ואכן הציור מציף את העין ביופי מסחרר ובריבוי הפרטים המרכיבים את הקומפוזיציה, מבלבלים את העין. 

מה אנחנו רואים?

שתי הדמויות המונפשות במרכז הן ונוס וקופידון, קופידון מראה לנוגה ציור עם נושא נוצרי, ריפוי האדם העיוור, שמרמז על התאוששות הראייה באמצעות אחד מהניסים של ישו, וכך נוגע הן בראיה הפיזית והן ברוחנית. 

נוכחותו של  הציור “סנט ססיליה”, העתק ממקורו של רפאל, לצד כמה פסלונים רומיים, מזכירה את חזונה האינטרוספקטיבי של הנשמה, דימוי של צניעות ומידות טובות.

משמאל לוונוס דיוקן כפול – גבר ואישה בלבוש פלמי מסורתי. הזוג שבדיוקן הם אלברט השביעי, ארכידוכס אוסטריה, ואשתו איזבלה, מושלי הולנד הספרדית (יאן ברויגל היה בן חסותם) אשר ניתן להניח שהציורים נעשו בהזמנתם.

לצד דימויים דתיים אנו רואים כלים מדעיים (טלסקופים, גלובוסים) המצביעים על חשיבות האסטרונומיה ומדעי הטבע בעולם הקולוניאליסטי של התקופה; שטיח פרסי שמרמז על עושר העולם; תווי פורטרטים רומיים ושלל ציורים על בד. רבות הן יצירותיו של רובנס המופיעות באלגוריה זו, דוגמת הציור הגדול מימין של הבתולה והילד, ממוסגר על ידי זר פרחים שופע, שהיא אחת מההתמחויות של יאן ברויגל האב, סמל לשיתוף הפעולה של שני הציירים.

למרות כל הפרטים הקטנים שבציור, בל נשכח לכוון את תשומת ליבנו לקומפוזיציה הכוללת של הציור.

חדר האומנות המוצג בקדמת הציור, מסמל את העושר של בני הזוג הארכידוכסים, אך מאחוריו רמז לעולם הממתין עוד להתגלות, נסתר מאחורי קשת גבוהה ופתוחה המובילה לגן, טווסים אקזוטיים, מזרקת מים, ומבנה ארמון מוארך. בצידו הימני של הציור, משתרע בעומק החדר, קיר מדפים ועליו מונחים פסלים רבים.

בדומה לצייר רפאל, השתמשו שני הציירים, בציורים אלה, בטכניקה שנועדה ליצור אשליה של נפח ומרחק ובכך לגרום לבד הדו-ממדי להיראות תלת ממדי. 

יאן ברויגל האב היה ממקימי המסורת הפלמית של “אוסף האמנות” שהתפתח באנטוורפן במאה השבע עשרה. “אוספי אמנות” אקלקטיים אלה היו ידועים בשם kunstkammern, שתורגמו כ”חדרי אמנות” ונועדו להציץ לעומק ולמגוון האוספים הללו שצברו האצולה ההולנדית. וזה מה שיצרו כאן שני הציירים.

נתראה בקרוב להמשך ההיכרות עם סדרת חמשת החושים.
שלכם בידידות,
ריקי שחם