כבשאר הציורים, ב״חוש השמיעה״ פיטר פול רובנס צייר את הדמויות ויאן ברויגל האב צייר את הנופים ואת החי והצומח. ידיהם של שני הציירים, שהיו שכנים וחברים קרובים היו מלאות עבודה. בתי המלאכה שלהם עבדו ללא הרף, וייתכן כי הם ראו בשיתוף הפעולה דרך טובה להגדיל את תפוקתם. 

מוזיקה, הנתפסת באמצעות שמיעה, היא גיבורת הקומפוזיציה הזו. 

בחדר מוזיקה רחב ידיים, יושבת לה ונוס אלת היופי והאהבה, שרה ומנגנת בלירה, מלווה בקופידון המחזיק מחברת תווים. לצידם האייל, בעל הקרניים והאוזניים המחודדות מסמל את השמיעה החייתית, זו אשר משמשת אותו להישרדות יומיומית בינות אתגרי היער. כמו כן, פזורים ברחבי הציור תוכים, אף היא חיה בעלת חוש שמיעה (וראייה) מפותח במיוחד.

על השטיח בחזית הציור, טבע דומם עשיר בכלי נגינה – כלי מיתר, כלי נשיפה, קלידים ומחברות תווים וכן ציפורים שהן רגישות במיוחד לרעשים ולקולות צורמים (רגישות עד כדי כך, שאינן יכולות לחיות באזורים רועשים).

בירכתיים השמאליות של החדר, ניתן לראות קבוצת אנשים וילדים המתאמנים בכלי נגינה שונים. 

הייצוגים הציוריים המעטרים את קירות החדר כרוכים כולם בתימה של ״שמיעה״ : אורפיאוס מחלל לחיות הבר ומאלף אותן, קונצרט המוזות פטרוניות האומנויות וביניהן מוזיקה, ועוד.

בציור ניתן להבחין בשעונים רבים הפזורים ברחבי החדר, שכן מוזיקה מוגדרת כאמנות סידור הצליל בזמן.

ציור מלא רבדים הוד והדר זה מוצג כשאר התמונות בסדרה, במוזיאון הפראדו שבמדריד.

רק בריאות.
שלכם בידידות,
ריקי שחם