ממדיאה ועד סיזיפיוס, מתיבת פנדורה ועד עקב אכילס, לדמויות מהמיתולוגיה היוונית והרומית הקלאסית נוכחות בלתי פוסקת בחיי היומיום והשפה בתרבות המערבית. סיפוריהם סופרו שוב ושוב בכל צורות התרבות – ברומנים, בשירים ובהצגות, במוזיקה מאופרה ועד שירי פופ, ובכל סוג של אמנות חזותית, מציור ופיסול עתיקים ועד מיצב ווידאו-ארט בימינו.
הסיפורים עצמם לא רק שהם מלאים בדרמה, אלא הם מייצגים היבטים של המצב האנושי שרלוונטיים גם לימינו. מיתוסים אלה חוקרים אהבה ותאווה, קנאה וזעם, דחייה ואובדן, אלימות ומוות, וכל סוג של קשר אנושי. אנו מתייחסים לדמויות בהן מכיוון שרגשותיהם, רצונותיהם והתמודדויותיהם הם גם שלנו.
“נרקיס”, יצירתו של קאראווג’ו, אולי גדול ציירי הבארוק, מאופיינת בריאליזם מפורט וחריף, במשחק אור וצל, קאראווג’ו בחר בקפידה אילו פרטים להדגיש באור, על מנת ליצור דרמטיות רבה בסצנה המצוירת.
נרקיסוס היה בנם של אל הנהר קפיסוס והנימפה לירופה. הוא היה בעל יופי יוצא דופן אשר משך אליו נערים ונערות אך הוא דחה את חיזוריהם של כולם ואף התנכר והתאכזר אליהם. נמסיס האלה החליטה להעניש אותו על יהירותו. יום אחד טייל נרקיסוס ליד נהר והתכופף כדי ללגום ממימיו, כאשר ראה את דמותו נשקפת אליו מן המים מיד התאהב בעצמו ולא יכול היה לנתק את מבטו מבבואתו, הוא נשאר שם מרותק למראהו, לא אכל ולא שתה ימים, עד שמת. במקום מותו צמח לו פרח הנרקיס.
קרוואג׳ו לכד את דמותו של נרקיס, תוך כדי שהיא כורעת על שפת המים, מהופנטת לדמות הנשקפת אליה, מאוהבת, מאובנת ולא מסוגלת לראות דבר זולתה והיא במצב דואלי של חלום וערות לעצמה.
אליבא דה מייקל פריד, מחוקרי האומנות הגדולים בעולם, כל ציור של קאראוואג’ו הוא דיוקן עצמי על פי התבנית הבאה: הציור הוא דיוקן של האמן, של היצירה ושל האמנות בכלל – ובהמשך של התודעה העצמית בכללה. כשמסובבים, בעקבות פריד, את התמונה בכיוון השעון ימינה, נגלה לעינינו “דיוקנו של האמן כאיש צעיר” כשהוא בוחן את הדימוי שהוא דיוקן עצמו ומעשה ידיו גם-יחד. הוא עושה זאת בהשתאות, בהתפעלות ובערגה. הברך המוארת ומסוגננת בבוטות היא סימבול לאיבר היצירה שבלעדיו אין אמנות: התשוקה.
תמונה זו ציורה בין השנים 1597-1599 והיא מוצגת בארמון ברבריני, הגלריה הלאומית לאמנות עתיקה ברומא.
בתקווה לימים טובים ובריאים.
שלכם בידידות,
ריקי שחם
אומן מסקרן מאד, טומן רמזים בתוך הציורים שלו.
נרקיס איזה מיתוס אלמותי
נרקסיזם.. אין בדידות גדולה מזה
ריקי התמונות שאת מבאה פשוט מדהימות….
נרקיס…איזה מוגבלות אנושית
נרקיס לו היית מסתכל מעבר למראה… שלך
לפעמים הברכה שאתה מקבל הופכת לקללה שלך
איזה טרגדיה לקרוס לתוך עצמך ….
בלוג מרתק. חבר טוב המליץ על הכתיבה שלך, ואני נפעם… איזה רמה, ואיזו כתיבה, ובכלל…
מי שמתעניין באמנות- ימצא כאן אוקינוס של מידע וכמה זה חשוב בימינו, בסגר הזה, להתעסק בדברים
שנותנים קצת יותר לנשמה. גם ככה אנחנו סגורים.. אז לגמרי עדיף לקרוא (ספרים) וללמוד דברים.
אז תודה על בלוג מצוין. ממשיך לעקוב כמובן
אך איזה מזל שנתן לי עיניים לראות את האחר
אוהבת את קרוואג׳ו, דוד וגוליית, מדוזה, בכחוס – הוא באמת שותל את עצמו תמיד, כמו עושה פסיכואנליזה לעצמו לפי כל המיתוסים האלה. אגב מזכיר לי את היצ׳קוק שתמיד מגיח לרגע בסרטיו.
ליאור נרקיס הוא גם נרקיס או רק ליאור ?
נרקסיסם-חרב פיפיות
איזה מטפורה עוצמתית
ריחו של הנרקיס נשא למרחוק
אין נרקיס אחד דומה לשני
נרקסיזם.. ברכה או קללה?
עונש או הזדמנות להתפתח?
למה אומרים הנרקיס הוא מלך ביצה?
מעניין איזה מיתולוגיות יש לדור הנוכחי להשאיר לאנושות כמו שאומרים הדור הולך ופוחת
איזה פוסט נפלא
מיתולוגיות או להיות….