כחצי שעה מרומא, שוכן לו כפר בלאציו למרגלות הר צ’ימינו, שם ישנה יצירה ייחודית, פארק של פלאות, הנקראת גם פארק המפלצות, המקום תוכנן בשנת 1552 על ידי הנסיך ויסינו אורסיני והאדריכל הגדול פירו ליגוריו. בפארק פסלים של מפלצות, נימפות, צבים, אובליסקים ופסלים ענקיים. הפארק פתוח לכל אורך השנה למבקרים.

הפארק הייחודי, שייך לתרבות האדריכלית-נטורליסטית הנודעת של המחצית השנייה של המאה ה-16. גניו מתאפיינים בסגנון רציונליות גיאומטרית ומנגד מכילים קישוטים כמו מזרקות מים מצועצעות, טרסות רחבות ופסלים גינוניים. אך יחד עם זאת הוא איננו באמת מייצג את תקופתו. 

הנסיך המלומד הקדיש את עצמו ליצירת פארק שהוא “עץ” אקסצנטרי המארחים יצורים מיתולוגיים המגיחים מן הקרקע ומפוסלים לדמויות חידתיות של מפלצות, דרקונים, נושאים מיתולוגיים ובעלי חיים אקזוטיים, בית עקום, מקדש לוויה, מזרקות, מושבים ואובליסקים עם מוטות וכתובות מגולפות.

ה״עץ״ הקדוש הוא פיתרון יוצא דופן שאינו עוקב אחר רוח התקופה; לאלמנטים השונים בפארק אין קשר פרספקטיבי זה לזה ואין להם קוהרנטיות או פרופורציות משותפות. אפילו החוקרים המומחים ביותר, לא מצליחים להתחקות אחר ההגיון שהוביל את הנסיך לבנות את מבוך הסמלים הזה שעוטף את כל מי שנכנס. 

לאחר מותו של ויסינו אורסיני איש לא לקח על עצמו את המקום ששקע בתרדמת הזנחה שנמשכה מאות שנים. המקום חזר לחיים בזכות אנשי רוח ואמנים כמו קלוד לוריין, יוהאן וולפגנג פון גתה, סלבדור דאלי, מריו פרז ומאוריציו קלווסי, שהתחילו להעריך אותו מחדש.

אכידנה (שהתמונה שלה נמצאת בראשית הפוסט) היא מפלצת נוראה, חצייה נערה יפת עיניים, חצייה נחש מבעית, ענקית, מנומרת ורעבתנית. היא בתם של פורקיס ושל קטו, אחותן של הגרוגונות, אמם של מפלצות רבות כמו הידרה, כימרה, ספינקס וקרברוס. מקום משכנה הוא במערה מתחת לאדמה, רחוקה גם מהאלים וגם מבני האדם.

לסיפור מותה של אכידנה קיימות שתי גרסאות. בגרסה הקדומה יותר, אצל הסיודוס, אכידנה לא יכולה למות שכן היא בת אלמוות, בגרסאות מאוחרות יותר, אכידנה מצאה את מותה בידי ארגוס.

בקישור הבא תוכלו להתהלך בינות שבילי הפארק ולנסות להתחקות אחר המפלצות המיתיות שבו.
http://www.sacrobosco.it/index.php

שלכם בידידות,
ריקי שחם