אורקוס הוא אלוהות מהמיתולוגיה הרומית, היה אל העולם התחתון, מעניש שבועות שהופרו. כמו האדס, במיתולוגיה היוונית, שמו הוא גם כינוי של העולם התחתון עצמו. 

מקורותיו של אורקוס עשויים להיות מונחים בדת האטרוסקית, הוא הוצג בציורי הקברים האטרוסקיים כענק שעיר ומזוקן. 

דמותו של אורקוס שרדה גם לתוך ימי הביניים ואף לאחריהם, בעיקר באזורים כפריים. ריחוק זה מהערים, אפשר לו להישאר נערץ זמן רב לאחר השרשת המונותיאיזם בהן חדלו תושבי הערים להתפלל לאלים. אורקוס שרד כדמות עממית, והיבטים של הפולחן שלו הועברו לפסטיבלים שנערכו באזורים הכפריים של אירופה. 

שמו “אורקוס” ניתפס כאל שייסר רשעים בחיים שלאחר המוות, או לחליפין גם ארץ המתים, וככזה האמינו חסידיו שהוא משכן לטיהור הנשמות. בפסטיבלים לשמו, האמינו חסידיו כי הם מטהרים את נשמותיהם מחטאיהם. 

אורקוס עם פיו פעור לרווחה ועל שפתו העליונה כתוב “כל המחשבות עפות” מקבל את פני הבאים בפארק המפלצות, כמרמז למבקרים שלא להיצמד להיגיון היומיומי, שכן בגני בומארזו הנוף מספר סיפור מסוג אחר, סיפור מיסתורי, בצורה כה פלסטית ומוחצת, שהצופה לא יכול להיצמד לרעיונותיו, הוא חייב לשקוע בנוף השונה העוטף אותו, להלך בגן ולהרהר בהילוך של תחושות מבלבלות, מפחידות, מפעימות, מתפעמות, מקום בו המציאות והאבסורד מתערבבים במין חלום יפה ועז ומזמין את המבקר להתבונן מחדש על המוכר והנסתר בעולמו.

מקווה שנוכל לטייל שם בקרוב.
מצרפת לכם קישור לסרט תיעודי קצר של הבמאי המופלא מיכלאנג’לו אנטוניוני על פארק המפלצות משנת 1950.
שלכם בידידות,
ריקי שחם