בשנת 1907, במהלך ‘תקופת הזהב’ של גוסטב קלימט, ״דנאה״ הוא דוגמה מאוחרת לסימבוליזם, תנועה בולטת באמנות החזותית והכתובה באירופה של שלהי המאה ה-19.
הסימבוליזם מבקש לייצג את המימד הרגשי של הקיום. הרגשות מובעים בעזרת דימויים ספרותיים ומיתולוגיים והוא מתנגד לניסיונות האומנות ליצור תיאור מדעי ומדויק.
ציוריו של קלימט אשר נולד בוינה בשנת 1862 וחי בה כל חייו, מתאפיינים בשימוש בצבעוניות עזה ובפרט בשימוש בזהב. אביו היה חרט זהב והוא הושפע רבות מעבודתו.
התיאור של דנאה, נתפס כייצוג סמלי ארכיטיפי של אהבה וגאולה אלוהיים ולכן זכה לעיבודים כה רבים. ציורו של קלימט הוא מהפרובוקטיביים שבהם.
קלימט מתמקד בציורו ברגע ההתענגות שבהתעברות; זאוס שהוסב לחומר חלקיקי כדי שיוכל לחדור מבעד לתא התת קרקעי עשוי הארד בו שכנה דנאה, מופיע כנהר זורם של קשרי זהב, נאחז בצמוד לגוף האישה המכורבל בצורת עובר.
נראה כי צורת עיצוב הזהב המתרכז ונשבר בשטף של תשוקה, שערה האדמוני הפזור של דנאה, פניה השרויות במצב אקסטטי, השפתיים הנפרדות והעיניים העצומות – כל אלו נחשבו בוינה הבורגנית של ראשית המאה ה-20 לנועזים ולפרובוקטיביים, ואין ספק שהציור זעזע לא מעט מצופיו.
היצירה מוצגת ב Würthle Gallery בוינה, אחת מהערים העשירות בעולם ברמה תרבותית. בעיר עשרות מוזיאונים מומלצים המוקדשים לאומנות, ליוצרים למוזיקה, להיסטוריה ואפילו מוזיאון לזיוף אומנות.
מצרפת לכם פה סרט על חייו של גוסט קלימט, צפייה נעימה,
שלכם בידידות,
ריקי שחם
מקסים !
ריקי יקרה עונג צרוף לקרוא את הפוסטרים שלך כל פעם מחדש
שוב ושוב את מפתיע ומעוררת השראה תודה ריקי
אני ממש אוהבת את עבודותיו של קלימט, איזה כיף שאת מקדישה לו פוסט.
תמיד את מובילה אותנו למחוזות מעניינים ומרתקים.
תודה ריקי.
בתקופה הזו שאי אפשר לראות אומנות נפלא שיש בלוג כזה
כמה זוויות מבט לאותו הנושא.
מעדיף את הגירסא של רמברנדט
מעניין.. מעדיף את גירסת הרש
בחירה מעניינת, ריקי, לאחר כל הקלסיקות שהבאת כאן בזמן האחרון.
כשהשמים יפתחו אני רוצה לעוף. אבל איתך ריקי אני אף כל פעם מחדש
נחמד לשמוע סורין. שבוע טוב.
אוהבת מאד את גוסטב קלימט, צפיתי בתערוכה של עבודותיו לפני כשלוש שנים בפריז, במוזיאון האורות, כל העבודות הוקרנו על גבי דפנות חלל המוזיאון – ריצפה, תיקרה, קירות. בליווי מוזיקה. זה היה אירוע מוזיאוני מאד מיוחד.
גם אני הייתי שם. אכן זה היה מאד חוויתי ואחר. תודה על השיתוף שירה.
ריקי יקרה אל תפסיקי אף פעם. תודה
אוי היא נורא דומה לחברה טובה שלי!
יפה ומעניין. תודה ריקי.
מאיפה הידע העצום הזה? את מרגשת
לפתוח את הבוקר עם קריאה מרעננת כזאת …כיף צרוף