במיתולוגיה היוונית, קליפסו (ביוונית עתיקה “זה שמסתיר”) היא נימפה של הים, אלת הסערות, בתו של הטיטיאן אטלס.

קליפסו היתה ידועה ביופיה, כאלת הסערות היה לה מזג לא צפוי ואף הרסני. קולה היה יכול להקסים ולמשוך אליו ספנים ממרחקים. היא חיה באי בשם אוגיגיה אשר נתפס כנקודת הטבור של כל המים המכסים את העולם.

ב״אודיסיאה״, היצירה האפית של הומרוס, מתוארת קליפסו כנימפה אשר הצילה את חייו של אודיסאוס, מלך איתקה. תשעה ימים נאבק אודיסאוס בים על קורת עץ בודדת לאחר שספינותיו נטרפו, עד אשר נסחף אל האי של קליפסו, והאלה טיפלה בו עד שהתאושש. קליפסו התאהבה מיד במלך הנבון וסירבה להתיר לו לשוב אל אשתו ובנו. במשך שבע שנים שמרה את אודיסאוס בקרבתה ואף ביקשה להפכו לבן אלמוות, אך ליבו של אודיסאוס נותר כרוך אחר אשתו ובנו, והוא רצה לשוב אל ביתו. רק לאחר שנכמרו רחמיו של זאוס, הוא שלח את הרמס, שליחו הנאמן, להודיע לקליפסו שעמדתו אינה משתמעת לשתי פנים וכי על אודיסאוס לשוב מיד לביתו ולמשפחתו. רק אז הואילה האלה הסוערת לשחררו בצערה הכבד.

ג’ורג היצ’קוק (1850 – 1913) היה צייר אמריקאי, שהפך לצייר רק בגיל 30. לפני כן עבד כעורך דין, עד אשר פנה לאמנות. הוא הפליג לפריז שם למד אומנות וכשסיים את לימודיו, הקים סטודיו בהולנד שם צייר משך שארית חייו.

תחילה ביסס את המוניטין שלו כצייר של ציורים דתיים רחבי היקף בהם נושאים תנ”כיים. מאוחר יותר פנה לציורים צבעוניים יותר, מוארים בשמש, של שדות צבעונים הולנדיים ונשים איכרות. אף על פי שהוא פחות מוכר כיום, במהלך חייו הוא נחשב באירופה ובאמריקה לאחד הציירים הטובים ביותר בתקופתו.

ציורו ״קליפסו״, משנת 1906, הפך לאחד מציוריו הבולטים בזכות האיכויות החמקמקות של שמש ורוח הנלכדות באריג שמלתה של קליפסו, עיניה העצומות ופניה החתומות והגאות שלא משדרות תבוסה.

הציור מוצג במוזיאון לאמנות באינדינפוליס.

שלכם בידידות,
ריקי שחם