כצאצאית של אורנוס וגאיה, וכבתו של הליוס, אל השמש, הדם הזורם בעורקיה העניק לקירקה כוחות קסם עצומים, ויופי נשגב. היא היתה מיומנת באומנות המטמורפוזה וידעה לשנות את צורתה, וכן את צורתם של אנשים אחרים, היא הצליחה באמצעות כשפיה לשנות לזאבים, לאריות ולחזירים.
כאשר אודיסאוס ערך את מסעו בן ה-18 שנים, הוא ובני לוויתו הגיעו במקרה לאי אַייאַיָה, תשושים הם עגנו בחוף וניסו לצבור כוחות בטרם ימשיכו במסעם. כשיצאו אנשיו של אודיסאוס לתור אחר מזון ומים באי, הזמינה קירקה אותם פנימה. מייד הושיבה קירקה את האנשים סביב השולחן, הגישה להם מזונות ומשקאות, וכששתו הצליפה בהם במטה. כהרף עין הפכה אותם לחזירים, והשליכה אותם לדיר.
רק אחד מאנשיו של אודיסאוס שנותר זהיר ולא נכנס אל הבית, הצליח לחמוק אל אדונו ולהזהירו והציע שמייד יימלטו מהמקום הנורא. אודיסאוס שגיבור היה, יצא מיד אל ביתה של קירקה לנסות ולהציל את אנשיו. בדרכו, פגש אותו האל הֶרמֵס באחת מתחפושותיו, שהעניק לאודיסאוס צמח פלאי כדי לחסנו נגד השיקויים. כשהגיע לביתה של קירקה, הגישה לו בספל זהב את שיקויה, וכששתה היכתה אותו במטה, וקראה: “לך אל דיר החזירים, ורבץ שם לצד חבריך!” אבל למרבה פליאתה של קירקה, אודיאוס נותר כשהיה, והוא החל לנוע לקראתה עם חרבו השלופה.
האלה היפהפייה קראה אליו בתחינה ״האתה אודיסאוס רב-התחבולות, זה שהרמס סיפר לי עליו, ואמר שבדרכו מטרויה יגיע בספינתו ויסור אלי? אם כך, בוא, החזר את חרבך לנדנה, נלך אל מיטתי, נשכב בה שנינו ונתעלס באהבים!” אבל אודיסאוס נשמר מפניה ואמר, ״לא אשכב במיטתך, אלא אם כן תישבעי שבועה חמורה שאין בליבך עוד שום מזימה רעה.” מייד נשבעה קירקה כפי שדרש והחזירה את אנשיו לצורתם המקורית.
אודיסאוס שהה עם קירקה שנה אחת לפני שחידש את מסעו ויש סיפורים האומרים שנולדו שלושה ילדים מאיחוד זה.
הכד שבתמונה הוא קערה לערבוב יין ומים (קרטר) עשוי טרקוטה, מתוארך לשנת 440 לפני הספירה, המציג את המאבק שבין אודסיאוס לקירקה.
כמה מילים על קדרות יוון העתיקה, אחד האלמנטים המוחשיים והאיקוניים באמנות היוונית הקדומה. היוונים יצרו את כלי החרס לשימוש יומיומי, דוגמת קעריות שתייה, ההידריה (קנקני מים), קערות נסך, גביעים ועוד.
הכד מוצג במוזיאון המטרופוליטן שבניו יורק.
שלכם בידידות,
ריקי שחם
סיפור משגע. איזה דימיון היה ליוונים הקדומים האלה.
ממש. אהבתי גם
פחות מתחברת לכדים הללו. אבל הסיפור ממש שוס.
מרתק כתמיד ריקי. שנה טובה לך.
אני בשבוע הבא בניו-יורק, אין מצב שמפספסת את המטרופוליטן.
מאד מאד מפעים ומרחיב את הנשמה.
המיתולוגיה מציתה את המחשבה ומעשירה את הדמיון.