דוסו דוסי יצר את הגרסה השנייה הזו לקירקה, בשנת 1525.

קירקה היא למעשה המכשפה הקדומה ביותר בהיסטוריה המערבית, ובין החזקות והמפורסמות שבין המכשפות המיתולוגיות, מייסדת המאגיה והשימוש בכישוף העממי המוכר היום: לחשים, תפילות, רקיחת שיקויים, שימוש במינרלים ובעשבים ועוד ועוד.

מעצם היותה של קירקה מכשפה רבת כוח ובת האלים, נקשרו בשמה מאהבים רבים, ועל המפורסם שבהם אודיסאוס, כתבתי לא מכבר. 

גרסתו זו של דוסי מעמידה את קירקה בפוזיציה אינטימית יותר: היא איננה לובשת בגדים מלכותיים ואין לצידה סממנים של לחימה, ברקע טירה מבודדת, מוקפת עצים, ומימינה רמז כהה, כפיתחו של אזור מיוער. 

היא אוחזת לוח רישום גדול וסביבה אוהביה, כלבים, צבאים, בלי כנף, תנשמת נבונת מבט, אף אחת מהחיות אינה חיית טרף, אחד הכלבים עוטה קולר בהיר, מבוית. אולי אלה גברים שהיא הפכה לבעלי חיים… 

שערה של קירקה פזור, על ראשה נזר פרחים, חלציה מכוסים אריג ירוק, רק מבטה הצופה למרחקים מרמז שהיא מחפשת משהו נוסף.

הציור היפה של דוסי, מוצג בגלריה הלאומית לאמנות, בוושינגטון די. סי., בירת ארצות הברית. המוזיאון אשר הוקם באופן פרטי בשנת 1937, כולל ציורים, הדפסים, צילומים, פסלים, מדליות ואמנות מערבית מימי הביניים ועד ימינו, כולל הציור היחידי של לאונרדו דה וינצ’י באמריקה.

חגים שמחים,
שלכם בידידות,
ריקי שחם