שלום רב לכם, אתמול שבתי משבוע ימים נפלאים עם קבוצה מקסימה וסקרנית בספרד היפה.
כהרגלי בקודש, האומנות תופסת נתח חשוב בכל סיור וכמובן שבמדריד לא ניתן לפסוח על מוזיאון הפראדו, המוזיאון הגדול והמפורסם ביותר בבירת ספרד. המוזיאון מכיל את אחד האוספים הגדולים ביותר של אמנות אירופית מן המאה ה-14 ועד תחילת המאה ה-19.
“המסובבים, או האגדה של ארכנה” הוא ציור של הצייר הספרדי הדגול דייגו ולסקז, יצירה מאוחרת של האמן, המתוארכת לסביבות 1657.
ניתן לראות הציור בשני רבדים: המסורתי, לפיו הציור מתאר עובדות בבית המלאכה לשטיחים בחצרו של המלך פיליפ הרביעי והרובד המאוחר יותר שמציע פרשנות אחרת – אחד מסיפורי היריבות המיתולוגיים הגדולים, הלקוח מתוך המטמורפוזות של אובידיוס. הסיפור מספר על ארכנה, בת התמותה שהעזה לאתגר את האלה אתנה, אלת המלחמה והתבונה, ארכנה היתה אורגת מוכשרת אשר הפכה את עבודת האריגה לאומנות. היא הייתה כה גאה במעשה ידיה, עד שטענה שהיא מסוגלת לארוג טוב יותר מאתנה שהיתה גם אלת האריגה.
הציור מאופיין באלמנטים סגנוניים של קלילות ושימוש לא כבד בצבעים בתוך סצינה יצירתית המתרחשת באטלייה על טהרת המין הנשי.
בציור זה, ולסקז פיתח קומפוזיציה מרובדת, בחזית נמצאת התחרות. האלה אתנה, מחופשת לאישה זקנה, נמצאת משמאל וארכנה, בחלק העליון הלבן הפונה הרחק מהצופה, מימין. לכל אחת מהן יש שוליות. ברקע, פלטפורמה מוגבהת (אולי במה) מציגה את השטיחים המוגמרים. האחד שנראה לנו הוא של ארכנה, המראה את האונס של אירופה – עוד מיתוס יווני ידוע, שהוא למעשה העתק של ציור של טיציאן, שהיה באוסף המלכותי הספרדי.
הציור התפרש כאלגוריה לאמנויות ואף כפרשנות למגוון העשייה היצירתית, כאשר האמנויות היפות מיוצגות על ידי האלה אתנה והמלאכות מיוצגות על ידי ארכנה. אחרים חושבים שהמסר של ולסקז היה פשוט שכדי ליצור יצירות אמנות גדולות, נדרשת גם יצירתיות רבה וגם עבודה טכנית קשה. חוקרים אחרים קראו אלגוריות פוליטיות בתוך היצירה.
ללא ספק עבודת אומנות מעניינת של אחד הציירים הגדולים מאז ומעולם.
ממליצה לכם לצפות בסרטון למטה המציג הסבר מקיף לציור.
שלכם בידידות,
ריקי שחם
המוזיאון הכי מעניין באירופה בעיני.
סיפור מדהים. ובכלל סיפורייך מעשירים את החיים.
מוזיאון הפארדו מדהים ובכלל ספרד אחת המדינות האהובות עליי בעולם.
כל הכבוד ריקי שעל אף הקורונה, חיי התרבות והאומנות ממשיכים.
מעניין מאד ריקי.
ארכנה סיפור מדהים.
ראיתי את הפסל המרשים של לואיז בורז’ואה בקנדה.
תודה ריקיק, לא הכרתי ציור זה. ראיתי תערוכה של ולסקז לפני כ7 שנים ב״פטיט פלה״ בפריז. הוא מאד שכלתני בדרך שבה הוא מצייר, הכל מאד מאופק ברמה רגשית ותמיד יש פאסדה שנראית קפואה על פני השטח, אך מתחתיו צפון סוד.