החג האהוב עליי בשנה מתקרב, חג השבועות, חג הטבע, חג הברית הפמיניסטית הראשונה שבין נעמי ורות, חג הביכורים, חג קציר, חג המים, חג מתן תורה ועוד שלל משמעויות מרגשות, שכולן מתאספות כאלומות שיבולים, כיציאה למסע, כשסלינו על כתפינו ואנו בדרך לחקור עוד זווית בחיים היפים שניתנו לנו.
מעטים הציירים שידעו לתאר את עונות השנה, באדם ובטבע ביופי עז ומכשף כוינסנט ואן גוך.
הצייר בעל החיים הקצרים מדי נולד בהולנד בשנת 1583, בבית כפרי רווי בערכים זעיר-בורגניים ובאדיקות פרוטסטנטית. ואן-גוך נחשף בשלב מוקדם מדי של ילדותו למרקם המגוון של הסבל האנושי, כמו גם לחיפוש הבלתי פוסק של האנושות אחר שגשוג ואושר והתמודד עם שאלות קיומיות שהובילו לבריאות נפשית שברירית. מצד שני, הוא האמין שחיים מלאי צרות ודאגות, חיים של קושי עדיפים על חיים נוחים וכתב לאחיו ביחס לכך ״אני לומד מזה יותר, זה לא משפיל אותי”.
בין השנים 1881 ועד למותו בשנת 1890, צייר ואן גוך כמעט 900 ציורי שמן שלא הביאו לו לא עושר ולא תהילה. משך כל חייו, מכר עבודת אומנות אחת בלבד.
על אף שיצירתו, אינה הומוגנית באיכותה, הוא נחשב לאחד מגאוני הציור בתרבות המערבית.
עבודותיו אינן אחידות גם ברגשות העולים מהן – בעוד שחלק מיצירותיו מסגירות את הנוכחות החזקה של הסבל האנושי, אחרות הן מניפסט לשמחה.
התמונה המוצגת בבלוג זה נקראת ״קציר בפרובנס״, היא צוירה ליד העיירה ארל בדרום צרפת, לא רחוק ממרסיי שם אושפז מרצון בבית חולים פסיכיאטרי. עבודה זו צוירה ככל הנראה זמן קצר לפני ה-20 ביוני 1888, והיא מתארת קטע מהחיים הכפריים כפי שאן גוך חווה אותם ביום קיץ בשנתו השלושים וחמש. משיכות המכחול בשמיים נושבות על ידי רוח קיץ עצבנית; קו האופק מתפתל תחת חום השמש; מבני החווה המלאים במרחק משתוקקים להתמלא בתוצרת הטבע; ובחזית צרורות החיטה. הנוכחות האנושית מגולמת בדמותו של עובד חווה בודד המצוין בכמה משיכות צבע.
העבודה היא חלק מסדרה של כחצי תריסר עבודות מאותו קיץ 1888, שבהם עוסק ואן גוך במוטיב הקציר מזוויות חזותיות שונות כמעט כאתנוגרף המתעד את חייה ומנהגיה של חברה חקלאית.
לא רבים מודעים להערכה העמוקה ששאב ואן-גוך לתרבות היפנית ולהדפסים יפניים, והאידיאל היפני היה חלק מהפלטה של ואן גוך. ואן גוך החשיב עצמו יפני בנשמה, הוא מזהה עצמו עם דמות הנזיר, ומזדהה עם האידיאל היפני המשבח את החיים הפשוטים המוקדשים לאמנות, שבהם לאמן יש תחושת קהילה והדדיות. מעל הכל, יפן של ואן גוך היא הד לחיים ולטבע, רצוף תשוקה לפאר את היופי הפשוט.
ציור השמן היפה, מבשר את בואו של הקיץ הגדול, מוצג במוזיאון ירושלים.
שלכם בברכה,
ריקי שחם
עבודה יפהפייה. מעניין, לא ידעתי שהוא מכר בחייו רק עבודה אחת.
תודה על הבלוג שתמיד מחדש.
מדהים. לוקחת את הילדים בחג למוזיאון ירושלים.
בדיוק ביקרתי אתמול במוזיאון האורסיי שבפריז, יש שם שני חדרים שלמים שמוקדשים לואן-גוך. מאז ומתמיד הוא צייר שמאד מדבר אלי.
תמנה מהממת. הצבעים של ואן-גוך תמיד הותירו בי רושם עז.
900 ציורי שמן ? זו כמות בלתי נתפס. כמה פורה הוא היה.
ראיתי את התמונה בביקורי בשבוע שכבר במוזיאון בירושלים. יפה גם במציאות ועוד יותר אחרי קריאת הסיפור שמאחוריה.