האריניות הן אלות נקם, האנשה של הנקמה הנשית. 

באיליאדה, יש נוסחה של השבעה לפיה מי שיפעל נגד שבועתו, ינקמו בו האריניות: “האריניות, אשר מתחת לאדמה נוקמות בכל מי שנשבע שבועת שווא”.

לפי התיאוגוניה של הסיודוס, כאשר הטיטאן קרונוס סירס את אביו, אורנוס, והשליך את איברי המין שלו לים, נולדו האריניות מתוך דמו של אורנוס.

וירגליוס כתב על שלוש אריניות: אלקטו (“כעס אינסופי”), מגארה (“זעם קנאי”), וטיספונה (“הרס נקמני”), “מגארה” (“הנוטרת”), ו”טיסיפונה” (“הנוקמת רצח”).

והיום – לאהבה החדשה שלי גוסטב מורו. 

גוסטב מורו (1826- 1898) היה אמן צרפתי ואחת הדמויות החשובות בתנועה הסימבוליסטית. הוא היה אמן פורה שהפיק למעלה מ-15,000 ציורים, צבעי מים ורישומים. מורו צייר אלגוריות ונושאים מקראיים ומיתולוגיים מסורתיים המועדפים על האקדמיות לאמנות. נכתב על מורו, “גוסטב מורו העניק רעננות חדשה לנושאים ישנים ומשמימים על ידי כישרון עדין ומרווח כאחד: הוא לקח מיתוסים שחוקים בעקבות החזרות של מאות שנים וביטא אותם בשפה משכנעת ונעלה, מסתורית וחדשה״.

מורו נולד בפריז וגילה כישרון לציור כבר בגיל צעיר. הוא קיבל חינוך טוב והכשרה אקדמית מסורתית בציור ב-Ecole des Beaux-Arts. 

בין השנים 1857 ל-1859, עזב את פריז כדי לטייל באיטליה וחזר עם מאות עותקים ומחקרים שעשה מציורי מאסטר ישנים שם. בשנת 1864 ציורו אדיפוס והספינקס זכה לתשומת לב רבה בסלון פריז, זכה במדליה וביסס את המוניטין שלו. הוא צבר בהדרגה קבוצה נבחרת של מעריצים ואספנים נלהבים ונאמנים. הוא גם לימד ב- Beaux-Arts והשפיע על ציירים רבים וביניהם אנרי מאטיס. 

​​במותו, הוריש את ביתו שבפריז, בו עבד וחי, על אוסף הציורים שלו וכן חפצי אמנות מגוונים, במטרה לפתוח בו מוזיאון. מוזיאון גוסטב מורו קיים עד היום ויש בו שחזור של חדר העבודה של מורו וחדר השינה שלו. בכלל, נוכחותו של האומן מפעמת בכל פינה במוזיאון שנותר כה אישי ומיוחד, אוסף האומנות החד פעמי שעל הקירות, התיקרות הגבוהות, גרמי המדרגות ושלל החפצים הססגוניים הפזורים ברחבי הבית כולו.

הציור בראשית העמוד נקרא אורסטס והאירניות משנת 1891 מוצג במוזיאון היפה והמיוחד הזה.

ממליצה בחום.
שלכם בידידות,
ריקי שחם