פרומתאוס הוא מהמיתוסים הידועים ביותר במיתולוגיה היוונית.

בנם של הטיטאן יאפטוס ושל קלמינה, אחיו של אטלס ואויבו של זאוס, המשתמש בחכמתו כדי לסייע לבני האדם. הוא היה ככל הנראה אל מלאכה שסגדו לו בראש ובראשונה נפחים וקדרים. שמו פורש כ״מחשבה תחילה״ שכן היה ידוע בפיקחותו ובערמומיותו. 

סיפור המריבה בין פרומתאוס וזיאוס החל עת התקבצו בפלופונסוס האלים ובני האדם וביקשו לברר איזה חלק של בעלי החיים המועלים קורבן יגיע בעתיד לכל אחת משתי הקבוצות, פירק פרומתאוס שור חזק והכין שתי ערימות: את הבשר והקרביים שביקש להועיד לבני האדם, כיסה במעי הבקר המכוערים. ואילו את ערימת העצמות משח בנדיבות בשומן מבהיק.

לאחר מכן התיר לזאוס לבחור והלה הושיט את ידו, כביכול בניגוד לשכל הישר לעבר החלק הגרוע.

זאוס כעס מאד על ההטעיה. והעניש את בני התמותה בכך שמנע מהם את האש, כדי שבין השאר, לא יוכלו ליהנות מהטעיתו של פרומתאוס ולאכול מהבשר הטוב.

אף על פי זעמו של זיאוס, נטל פרומתאוס את האש ממשכן האלים והביא את הגחלת יקרת הערך, אל בני חסותו, בני האדם.

זיאוס שוב זעף על בגידתו של פרומתאוס וציווה לכבול את האחרון אל עמוד ומדי יום ביומו הגיע עיט כדי לאכול שוב ושוב את כבדו של האומלל שצמח בכל פעם מחדש.

את הציור פרומתאוס של גוסטב מורו (1868) תוכלו לראות במוזיאון הנושא את שמו של הציור.

צירפתי לכם גם קישור אל יצירת הבלט המפורסמת של לודוויג ואן בטהובן ״יצורי פרומתאוס״.

שלכם בידידות,
ריקי שחם