פירוש המילה ״מוירה״ ביוונית הוא “חלק” או “מנה”. בדת ובמיתולוגיה היוונית העתיקה, המשמעות הוא בהקשר של מנת הגורל, ו/או גלגולי הגורל ובלטינית: Fata. מספרן של המוירות נקבע על שלוש: קלותו (“הטווה”), לאכסיס (“מטילת הגורל”) ואטרופוס (“הבלתי ניתן להפיכה”, מטאפורה למוות).

קלותו טוותה את חוט הגורל, לאכסיס קבעה את אורכו של חוט הגורל ואטרופוס, המפחידה מכולן, החליטה על אופן מותו של האדם וגזרה את החוט המיוחד שיש לכל חי בהתאם לאורך שנקבע לו. גזירתו של החוט הביאה למותו המיידי של האדם.

ישנן סברות שונות לגבי מוצאן של השלוש: יש שיאמרו שהן בנותיו של קרונוס, שליט הטיטאנים, יש אומרים שהן בנותיה של ניקס, אלת הלילה, ויש סברות שהן בנותיו של זאוס. הן ידועות בתרבות בשמותיהן השונים “הגורלות”, “אחיות הגורל” או “אלות הגורל”. תפקידן של המוירות היה להבטיח שכל ישות, בת תמותה ואלוהית, תחיה את ייעודה כפי שהוקצה לה על ידי חוקי היקום. 

בדרך כלל, המוירות נחשבו בהיררכיה אפילו מעל האלים בתפקידן כאוכפי הגורל, למרות שבחלק מהייצוגים זאוס, ראש האלים, מסוגל לפקד עליהם ולהיות כמנחה הגורל. 

המוירות תוארו כשלוש נשים זקנות, אכזריות, החיות במרחב קודר וחסר חיים. הן מטילות מורא על כל אדם ואפילו על האלים, בהיותן כוח, אשר נושא בידיו את הגזירה הקדומה שאינה ברת שינוי, בהתאם לתפיסה הפאטאליסטית. 

בסיפורי המיתולוגיה כל שיכלו האלים בכדי להשתמש בכוחם ולסייע לבני האדם הוא לגלות להם חלק מאותה הגזירה הקדומה, למשל על ידי נבואה (על ידי האורקל מדלפי, למשל).

״שלוש המוירות, או ניצחון המוות״, הינה יצירה המתאורכת לשנת 1520, שטיח פלמי אשר מוצג במוזיאון ויקטוריה ואלברט, בלונדון. שלושת אחיות הגורל, קלותו, לאכסיס ואטרופוס, מייצגות את המוות, כשהן מנצחות את שפלות הגוף המוטל לפניהן, סמל של הסוף הבלתי נמנע של החיים. זהו שטיח אחד מתוך מתוך סדרה המבוססת על השיר I Trionfi (הניצחונות), שכתב המשורר האיטלקי פטראק בין השנים 1352 ל-1374. השיר תיאר סדרה של חזיונות אלגוריים.

שלכם בידידות,
ריקי שחם