את חופשת סוכות ניצלתי לטיול עם נכדיי האהובים בעיר היפה אמסטרדם.

אמסטרדם היא בירת הולנד, למרות שהממשלה ורוב המוסדות הלאומיים יושבים בהאג. אמסטרדם נוסדה ככפר דייגים במאה ה-12. זמן קצר לאחר מכן נבנה סכר על נהר אמסטל (הנהר הטבעי היחיד שחוצה את העיר) – סכר זה הקנה לעיר את שמה – הסכר על האמסטל (Amstelredamme “אמסטל דאם”).

עם גילוי העולם החדש, הפך הנמל הימי של אמסטרדם לאחד הנמלים העיקריים בעולם בתקופת תור הזהב ההולנדי. גם בימינו, אמסטרדם היא אחד מהמרכזים הכלכליים המרכזיים העיקריים של אירופה. המטה של ​​כמה חברות רב-לאומיות ממוקמים בעיר, בין השאר נטפליקס, אובר וטסלה. 

העיר היא גם אחד היעדים התיירותיים והתרבותיים המובילים באירופה, במיוחד בשל המוניטין של המוזיאונים העיקריים שלה המרוכזים סביב כיכר המוזיאונים: הרייקסמוזיאום, קרן האמנות המודרנית Stedelijk Museum ומוזיאון ואן גוך שהם מהמתויירים ביותר בעולם. מקומות תרבות חשובים נוספים הם מוזיאון המדע NEMO, המכון המלכותי הטרופי, המוזיאון לאמנות ההרמיטאז’, מכון הסרטים EYE, המוזיאון הימי ההולנדי ובית אנה פרנק.

רובע דה וולן הוא החלק העתיק ביותר של העיר, המתפתח סביב רשת קונצנטרית של תעלות חצי מעגליות המחוברות בתעלות מאונכות, היוצרות “קורי עכביש”.  במרכז העיר העתיקה נמצא, בכיכר דאם, הארמון המלכותי של אמסטרדם, שנבנה במאה ה-17, סמל לחשיבותה של העיר, עת ויליאם הראשון הפך אותו למקום מגוריו בשנת 1815. 

מאז יולי 2010, רובע גרכטנגורדל, התחום על ידי הרנגראכט, קייזרסחראכט ופרינסנגראכט, נמצא ברשימת המורשת העולמית של אונסק”ו. באזור זה נמצאת ה-beguinage המפורסם של אמסטרדם, חצר עטורת עצים שלאורכה בתי מגורים ישנים – העתיקים ביותר מתוארכים לסביבות 1528.

וכך נהנים מסתיו יחסית חמים ויבש, התפעלנו מהמבנים ההיסטוריים, מהמוזיאונים היפים ומהאווירה הידידותית. יצאנו לשייט על התעלות, טיילנו בפארק “וונדלפארק” ויצאנו לקניות בעיר העתיקה. 

״אמסטרדם היא מיוחדת במינה!״ אמרו נכדיי.

מוזגת החלב הוא ציור שמן על בד מאת הצייר ההולנדי יאן ורמיר. הציור, שאורכו 45.5 ס”מ ורוחבו 41 ס”מ, מוצג כיום ברייקסמוזיאום שבאמסטרדם, והוא נחשב כאחת היצירות המוכרות ביותר של המוזיאון. תאריך יצירת הציור אינו ידוע במדויק והוא מתוארך בטווח של השנים 1658 ל-1661.

ביצירה מתוארת עוזרת בית המכינה גבינה. היא יוצקת בזהירות את החלב לתוך קערה, חצי מפניה מוטל בצל, וקשה לדעת מה הם מביעים. אי הידיעה הזו מאופיין כאפקט ״מונה ליזה״ שבו מסתורין אופף את הדמות שבמרכזה של היצירה.

בתקופתו של ורמיר,  עוזרת בית וחלבניות היוו נושא למיניות ולאהבה שהתבטאו בציורים הולנדיים, הן הוצגו באופן דמוני כנשים מסוכנות המנסות לפתות גברים ולפגוע במעמדם החברתי. יצירתו של ורמיר היא אחת היחידות באותה תקופה בה העוזרת הוצגה באופן חיובי ומעורר סימפתיה.

ממליצה ביותר – סעו לטייל באמסטרדם!
שלכם בידידות,
ריקי שחם