אנחנו חזרה בישראל לאחר 8 ימים יפהפיים בדמנרק. תודה לכל האנשים הנפלאים אותם פגשתי, נעמתם לי מאד. מקווה שניפגש שוב במהרה בטיול אחר.  בסוף השבוע הקרוב, מתוכננת נסיעה לכבוד בת מצווה של ילדה קסומה, בני משפחתה וחבריה הקרובים. והפעם  5 ימי תרבות ואומנות בפריז רבתי. על אף שהנסיעה מוזמנת מראש וסגורה לקהל הרחב, רציתי לחלוק איתכם מקום יוצא דופן ביופיו שבו נבקר – הבית של הצייר קלוד מונה בג’יברני.

קלוד מונה (1840 – 1926), צייר צרפתי ואחד ממייסדי האימפרסיוניזם. כישרון הציור שלו בלט עוד מילדות ומחברות בית הספר שלו היו עמוסות ברישומים שעשה. 

את הקריירה שלו הוא החל כאמן ביצירת דיוקנאות בעיר הנמל לה האבר. בשנים הבאות הוא נדד בין פריז, לונדון, הולנד בניסיון להימלט ממלחמת פרוסיה-צרפת. בבירה האנגלית הוא פוגש את סוחר האמנות פול דוראנד-רואל, שיהפוך למקור ההכנסה העיקרי שלו בהמשך הקריירה. ב-1871 חזר לצרפת, והשתתף בתערוכה הראשונה של האימפרסיוניסטים העתידיים, אשר כונתה “תערוכת האימפרסיוניסטים”, על שם ציור של מונה “התרשמות (אימפרסיה), זריחה”, ציור אשר זכה להצלחה רבה ומשך את עינם של סוחרי ומבקרי האומנות. 

למרות הצלחה זו, משאביו הכספיים הדלים של מונה, המשיכו להביא אותו ואת משפחתו לחיי נדודים. עד שלבסוף ב-1883 התיישב בכפר ג’יברני שבנורמנדי.

ג’יברני היא קומונה וכפר צרפתי קטן הממוקם בנורמנדי. שמו העולמי היום, ידוע בעיקר בזכות הבית והגנים של קלוד מונה אך עיירה זו כונתה גם “כפר הציירים” בגלל ריבוי הציירים שהתיישבו בה.

הכפר מורכב בעיקרו משני רחובות על צלע גבעה עם בתים נמוכים המכוסים בוורוד או ירוק גס עם גגות צפחה ומעוטרים בוויסטריה ובשלל פרחים. הרחובות הללו מצטלבים עם סמטאות צרות העוברות במורד הגבעה. מה שמשך את הציירים להקים בעיירה הציורית את בתי המלאכה שלהם.

כאמור בשנת 1883 עבר האמן לכפר ג’יברני. תחילה הוא שכר בית כפרי, מוקף על ידי גן, ומאוחר יותר, כשזכה להכרת המבקרים ועבודותיו החלו להימכר, רכש מונה את הבית. הוא התגורר בו עם משפחתו במשך 43 שנים, עד מותו ב-1926.

הוא שיפץ את הבית לחלוטין, עד שהפך למעון יפהפה, קירותיו החיצוניים צבועים וורוד ותריסים ירוקים. את האסם הסב מונה לסטודיו בו צייר. 

את חלקת האדמה מונה טיפח בעזרת צוות של שישה גננים, והפך אותה לגינת מים מזרחית בסגנון הגנים היפניים, לדבריו על מנת “לשמח את העין וכדי שיהיו מוטיבים לציור”. מונה שתל על גדות האגם עצי פרי, עצי ערבה, וויסטריה, אזליאות וקני במבוק. כיום ידוע המתחם בשם “גן המים” (Jardin d’Eau) או “הגן היפני” שכן ההשראה לתכנונם של האגם ושל הגן שמסביבו מקורה בהשפעה יפנית. על האגם נבנה גשר עץ, שנצבע בירוק, לפי דוגמה מתחריט יפני.

את פני המים כיסה בצמחי נימפיאות אקזוטיות. למעשה הגן והאגם בפרט הפכו למוקד חייו ובמשך יותר מעשרים וחמש שנה צייר שם כמה מהציורים המפורסמים ביותר שלו. כל אלה היוו השראה ליקום הציורי המקביל שיצר על הקנבס, שיר הלל ליפי הטבע. 

המים כמוטיב משכו את מונה בחבלי קסם. השתקפויותיהם המשתנות ללא הרף, יצרו בו את הרשמים החמקניים ביותר של הטבע, האור והצל, אותם רצה ללכוד בציוריו. 

מונה אמר על עצמו שהוא מתפתה לשירת המקום, שאותו ראה כ”ציור מבוצע ישירות מהטבע”. 

בשנת 1966, על פי צוואתו של מישל מונה, בנו השני של הצייר, הבית, האוספים והגנים שלו, נכנסו למורשת האקדמיה לאמנויות יפות. ובשנת 1980, נחנך רשמית דומיין דה ז’יברני ומפתח לציבור הרחב. האקדמיה הבטיחה בכך את שימור הנופים הידועים, האהובים, והמצוירים על ידי קלוד מונה.

ממליצה לכם בחום שלא לפסוח על המקום, המרוחק רק כשעה מפריז, בביקורכם הבא בעיר האורות.

שלכם בידידות,
ריקי שחם