קריסטינה לוקרי תלווה אותנו בתערוכה 

חברים וחברות, הרשו לי להמליץ לכם על ביקור בתערוכה המוקדשת לעבודותיו של מארק שאגאל, באטלייה דה לומייר, אשר ברובע ה 11 בפריז, מרכז אמנות ייחודי שבו מוצגות יצירות קלאסיות בתצוגות סוחפות המלוות במוזיקה ובווידאו.

מארק שאגאל נולד בשם מוישה סגל בשנת 1887, למשפחה יהודית בעיר קטנה בבלארוס של ימינו, אז חלק מהאימפריה הרוסית.

בזמן לידתו, מחצית מהאוכלוסייה במכורתו היו יהודים ועיר ציורית זו בה היו בתי כנסת רבים, השפיעה על יצירתו כל חייו. 

שאגאל היה הבכור מבין תשעה ילדים. אביו, הועסק אצל סוחר הרינג, ואמו, פייגה-איטה, מכרה מצרכים מביתם. אביו עבד קשה, נשא חביות כבדות, שאגאל כתב על אותן שנים ראשונות: יום אחר יום, חורף וקיץ, בשש בבוקר, קם אבי והלך לבית הכנסת. שם הוא אמר את תפילתו הרגילה עבור מת או אחר. בשובו הכין את הסמובר, שתה תה והלך לעבודה. עבודת גיהנום. למה לנסות להסתיר את זה? שום מילה לעולם לא תקל על גורלו של אבי… אך תמיד היו שפע של חמאה וגבינה על שולחננו. לחם מרוח בחמאה, כמו סמל נצחי, מעולם לא יצא מכפות ידיי הילדותיות״.

בהיותו תלמיד תיכון, הבחין יום אחד בתלמיד אחר אשר צייר במסדרונות בית הספר. שאגאל המוקסם ניגש לספרייה, בחר מתוכו ספר והחל להעתיק את התמונה הראשונה שנקרתה בדרכו. הקסם התרחש ומאז מעולם לא היה יום בו שאגאל לא עסק בציור או ביצירה בכלל. 

הביוגרף של שאגאל מציין שבתקופה ההיא ברוסיה האימפריאלית, היו ליהודים שתי דרכים להצטרף לעולם האמנות: האחת הייתה להסתיר או להכחיש את השורשים היהודיים של האדם, השנייה – זו שבחר שאגאל – להוקיר ולבטא בפומבי את השורשים היהודיים שלו על ידי שילובם באמנות.

ואכן הרוח החסידית היתה הבסיס ומקור ההזנה לאמנותו, נופי ילדותו היו מחסן הדימויים החזותיים שלו – עם הרחובות המושלגים, בתי העץ, בעלי החיים והכנרים הנמצאים בכל מקום. סצינות ילדות כל כך בלתי נמחקות במוחו ומטען רגשי כל כך עוצמתי שאפשר היה לשחרר באמצעות חזרה אובססיבית על אותם סמלים ומראות.

הרבה בעבודתו של שאגאל מתהפך – דגים עפים בשמיים, ערים צומחות כלפי מטה אל האדמה, חיות מכל הסוגים מסתובבות על פני הדף. והוא רוצה לשחרר את כולם ולהעניק להם חופש של תנועה. 

בזמן מלחמת העולם השניה, כאשר חי בארצות הברית, כתב שאגאל על עבודתו: ״הילד מחפש משהו, מחפש עדינות כזו מיוחדת, הצבע הזה שיורד ככוכבים מהשמים ונוחת, בהיר ושקוף, כמו שלג על גגותינו. מאיפה הוא השיג את זה? איך זה יגיע לילד כמוהו? אני לא יודע למה הוא לא מצא את זה בעיר מולדתו. אולי הילד “משוגע”, אבל “משוגע” למען האמנות. אני חרוט בלב של הילד, אבל הוא עדיין ‘עף’, הוא עדיין שואף להמריא, יש לו ‘רוח’ בראש”.

הנושאים המרכזיים ביצירתו של שאגאל הם מיתולוגיה, דת ומעל לכל, אהבה. יצירותיו היו מלאות בפולקלור יהודי ובאגדות, בסיפורי התנ”ך, הברית החדשה ואף המיתולוגיה היוונית. אפילו הקרקס היה מקור השראה עבורו.  

השמחה בולטת מאד ביצירתו של שאגאל – היא חיה ומלאת חיים, מלאה בדמיונות בלתי אפשריים, מכושפים. כפי שמראה התערוכה המקסימה הזו, סיר ערבוב קסום של צבע וסמליות.

אל תחמיצו.
שלכם בידידות,
ריקי שחם