שלי לנגלי היא היסטוריונית של האמנות, ותלווה אותנו במסע זה

וידוי קטן – ואני ממש מקווה שלא לירות לעצמי ברגל ולא לכרות את הענף עליו אני יושבת – לו זה היה תלוי בי, לא הייתי עובדת בחודשי הקיץ. או במילים אחרות, אני לא ששה לטייל בחודשים יולי- אוגוסט. חודשי הקיץ החמים בשילוב המוני התיירים המנצלים את חופשת הקיץ, מרתיע אותי. אלו תמיד המחשבות לפני שהמטוס ממריא ליעדו. חשוב לציין שהחשש תמיד מתבדה ושהחוויות תמיד שוות את המאמץ.

וכך היה גם השבוע. 

השבוע הדרכתי קבוצה של נשים מדהימות, כולן עברו מזמן את גיל הפנסיה. הטיול היה קצר יחסית, שישה לילות ושבעה ימים באנגליה הכפרית, אחד מחבלי הארצות היפים בעולם. 42 הנשים שהיו איתי, היו חקרניות, סקרניות ומלאות ידע עשיר ונהניתי עד מאוד מחברתן. 

על הטיול באנגליה הכפרית אספר לכם בפוסט הבא, כי היום אני רוצה לספר לכם על החלום שהגשמתי. 

המטוס שלנו נחת בנמל התעופה היתרו, בשעות הצהריים. מה שהותיר לנו אחר צהריים שלם, חופשי לטייל בלונדון היפה אינסופית. ואני שמתי פעמיי עם כל מי שרצתה להצטרף אלי למוזיאון הגלריה הלאומית הממוקמת בצידה הצפוני של כיכר טרפלגר.

אולי זה ישמע לאחדים מכם מטופש, אבל עבורי יש ציורים שלראות אותם בלייב הוא לא פחות מהגשמה של חלום. והפעם אני מדברת על יצירת המופת של הצייר הבלגי יאן ואן אייק ״נישואי הזוג ארנולפיני״, משנת 1434 המוצג בגלריה הלאומית בלונדון. זהו ציור שמן על עץ אלון שגודלו 69X82 ס”מ.

יאן ואן אייק (1390 לערך – 1441) היה צייר פלמי מהמאה ה-15, מהראשונים שציירו בשמן. בניגוד למה שנהוג לחשוב, ואן אייק לא המציא את הציור בשמן, אולם הוא שכלל את השיטה ויש שיאמרו שהביא אותה לרמתה הגבוהה ביותר.

ואן אייק נולד למשפחת ציירים, מורהו היה אחיו רוברט, ובגיל צעיר ביותר, הפך לצייר החצר של הנסיך פיליפ השלישי מבורגון. פעמים רבות שימש בשליחות הנסיך כאיש אמונו וב-1428 היה חבר במשלחת ששלח פיליפ לליסבון כדי לבקש את ידה של איזבלה מפורטוגל. דיוקן הכלה שצייר שכנע את הנסיך להינשא לה. הוא נותר בשירותו של פיליפ, שהיה תמיד נדיב אליו, עד מותו.

למרות שהיו לו תלמידים בודדים, ובחייו הקצרים לא הותיר אחריו עבודות רבות, ליצירתו של ואן אייק היתה השפעה עצומה על דורות של ציירים שבאו אחריו וביניהם יאן ורמיר. 

 ציורו המפורסם ביותר “נישואי הזוג ארנולפיני”, שצויר בשנת 1434, נחשב בכל סקר לאחת מ-50 יצירות האומנות החשובות בעולם. יצירה זו נותרת מסתורית על אף ריבוי הפרטים שבה. 

בתמונה נראה הבעל ג’ובאני, סוחר עשיר שחי בעיר ברוז’, עומד בצד שמאל. הוא מחזיק בידה של ג’ואנה אשתו, שצדה השמאלי פונה אל המתבונן, ומרים את ידו השנייה לשבועה. בני הזוג מוצגים בחדר מפואר למדי ובו מיטה, החדר שימש כנראה כחדר קבלה, שכן זו הייתה האופנה בצרפת ובבורגון שבה שימשו מיטות בחדרי קבלה לישיבה.

שתי הדמויות לבושות בגדים עשירים מאוד המדגישים את מעמדם החברתי הגבוה. ג’ובאני, הבעל, נראה לבוש בגלימה חומה ויוקרתית שבשוליה פרווה, וחובש כובע צילינדר. אשתו ג’ואנה עטופה בבגד ירוק עשיר, עשוי קטיפה ומעוטר בפרווה. נראה שהיא בהיריון. כלב עומד בין בני הזוג, סימן היכר נוסף למעמד גבוה וכן סימן לנאמנות ושלום בית, ערכי הנישואים החשובים של התקופה.

פרט נוסף מסקרן וחשוב בתמונה היא המראה בקצה החדר. במראה משתקפות מן הגב, דמויות בני הזוג, ודמות נוספת, ככל הנראה האמן. הציור חתום, רשום ומתוארך על הקיר מעל המראה: “יאן ואן אייק היה כאן 1434”. 

סגנון התמונה הוא ריאליסטי, תיאור הדמויות והפריטים יורד לפרטי פרטים, תוך דייקנות בהדגשת המרקמים השונים של העצמים. מומלץ בחום בביקורכם הבא בלונדון.

שלכם בידידות,
ריקי שחם