אלפמה

ריקי שחם מדריכת טיולים

תושבת השכונה כריסטיאנה שאנז תלווה אותנו במסע זה. 

אלפמה דמוית הכפר היא אחת השכונות העתיקות ביותר באירופה. 

השכונה יושבה עוד בתקופת הברזל (1200 לפנה״ס ועד 550 לפנה״ס) ולאחר מכן נכבשה על ידי הרומאים, הוויזיגותים ושבטים גרמניים אחרים, לפני שהפכה ללב ליבה של ליסבון המורית. המורים שלטו בפורטוגל בין המאה ה-8 למאה ה-12 לספירה. המורים השאירו את חותמם בסגנון הבנייה באלפמה, באריחים הכה טיפוסיים שמעטרים רבים מהמבנים, וכמובן בשם השכונה. מקור השם “אלפמה” הוא המילה הערבית “אל-חמה” בערבית (הפורטוגזים מחליפים את ה-ח’ במילים ערביות ב-פ’), שפירושה “מזרקה” או “מעיינות חמים”.

כשהמלך הראשון של פורטוגל, דום אפונסו אנריקש, נלחם במורים כדי לכבוש את ליסבון, הוא נשבע שאם ינצח בקרב, הוא יקים כנסייה לזכרו של הקדוש סיינט וינסנט, במקום בו קברו את גופות חייליו. בשנת 1147 הצליח דום אפונסו להכות במורים וכבש את העיר. ומיד ניגש להגשים את שבועתו. ספינה יוצאת מליסבון לדרום פורטוגל דרך הים, להביא את שרידיו של הקדוש מ”כנסיית העורבים” בה הוא היה קבור, וחוזרת לליסבון. האגדה מספרת שעורבים ליוו את הספינה לשמור עליה במסעה חזרה. המסע הסתיים בהצלחה, והקדוש סיינט וינסנט הפך להיות הפטרון של ליסבון, והעורבים והספינה שהביאו את עצמותיו, הפכו להיות סמל העיר. ״מנזר וינסנט הקדוש מחוץ לחומות” במצבו הנוכחי מתוארך לשנת 1582, החזית המלכותית של הכנסייה מעוצבת בסגנון המנייריזם האיטלקי, שהיה פופולרי לקראת סוף תקופת הרנסנס (בין השנים 1520 – 1600 לערך) מתוך כוונה להשרות סמכות ויראת כבוד. בחזית מספר נישות שבתוכן פסלי קדושים ומצידיה שני מגדלים. 

בכנסיה מצוי האוסף הנרחב ביותר בעולם של אריחים דקורטיביים בסגנון הבארוק, כולל לוחות המתארים סצנות מההיסטוריה של פורטוגל, וביניהם אחד המציג את המצור על ליסבון בשנת 1147, מצור שקדם לתבוסת המורים. מהגג של הכנסייה נשקף נוף נפלא של אלפמה.

בתקופת המלך דום אפונסו, אלפאמה הפכה לביתם של המעמדות הגבוהים. זה היה גם הרובע היהודי, עד שהיהודים גורשו, יחד עם כל שאר הלא-נוצרים שלא הסכימו להתנצר ​​בשנת 1497. עם התרחבות ליסבון, עברו התושבים העשירים מערבה, והשאירו את אלפאמה לקהילת הדייגים.

נקודת תצפית חשובה נוספת בשכונה היא פורטאס דו סול – כשמה כן היא – דלתות השמש! זו נקודת תצפית שאסור לפספס, המשקיפה על נהר הטז’ו, הפנתיאון הלאומי ו״מנזר וינסנט הקדוש מחוץ לחומות”. באזור ישנם בתי קפה אותנטיים עם נוף קסום ואווירה נינוחה, ונגני רחוב המספקים פסקול תוסס. זו ליסבון במיטבה. 

הודות ליסודות הסלע הצפופים שלה וגובהה, אלפמה הייתה למעשה השכונה היחידה בליסבון שלא הושפעה במידה רבה מרעידת האדמה ההרסנית של 1755. המבוך של “בקוס” (סמטאות), “אסקדינהס” (מדרגות) ו”לארגוס” (ריבועים קטנים) המרוצפים בו הוא בדיוק כפי שהיה לפני מאות שנים, וזה תענוג להסתובב, למצוא נופי נהר בלתי צפויים ופרטים ציוריים להפליא.

על אף המודרניזציה, באלפמה עדיין יש הרבה צבע מקומי, לצלילי מוזיקת ​​הפאדו המהדהדת מחלון פתוח, שכנים מפטפטים מהמרפסות בהן פרוסה כביסה לייבוש, ריחות סרדינים נצלים נישאים באוויר, וחתולים משתזפים בשמש.

כיום אלפמה נמצאת בתהליך של שיפוץ ושימור, היא עדיין שכונה פשוטה של דייגים ואוכלוסיות מעוטות אמצעים, אבל גם מקום טרנדי לגור בו ולתיירים לבקר בו.

“להאבד באלפמה” הוא ביטוי פופולרי שמשתמשים בו לתאר את האופן המומלץ לטייל באלפמה. הכוונה לסיור לא מתכונן מראש, אינטואיטיבי, בין סמטאותיה ואתריה ההיסטוריים של השכונה המיוחדת הזו.

אל תחמיצו ביקור בשכונה ססגונית זו.
שלכם בידידות,
ריקי שחם

1 thought on “אלפמה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *