ליסבון

ריקי שחם מדריכת טיולים 2

ד״ר קמילה אסטבס, המתמחה בהיסטוריה של פורטגל, תדריך אותנו בטיולנו בעיר ליסבון

בשבוע שעבר ביקרתי לראשונה בחיי בליסבון, בירת פורטוגל והעיר הגדולה ביותר בה וכצפוי, נפלתי בקסם המיוחד של העיר הזו, עליו אנסה לספר לכם. זו היתה בעצם נסיעה לשם חקר העיר, כהכנה לקראת טיולים מתוכננים עם קבוצות אותן אדריך. 

שטחה של העיר ליסבון כ-100 קמ”ר, ובשנת 2021 התגוררו בה 545,923 אלף תושבים, היא ממוקמת במערב פורטוגל, לחוף האוקיינוס האטלנטי.

המרכז ההיסטורי של העיר בנוי על שבע גבעות תלולות, ומסיבה זו חלק מרחובות העיר מאפשרים תנועת הולכי רגל בלבד. העיר ידועה בשני גשריה המחברים בין חלקיה, מעל נהר הטז’ו: גשר דה אבריל וגשר ואסקו דה גאמה, גשר החוצה את נהר הטז’ו ומקשר בין צפונה של העיר ליסבון לבין אזור אלקושטה. הגשר, שנחנך ב-1998, הוא הארוך ביותר באירופה ואורכו הכולל, 17.185 קילומטרים, כולל 11.5 קילומטרים על עמודים ו-4.8 קילומטרים של גשר מיתרים. זהו פלא ארכיטקטוני יפהפה והגשר התשיעי באורכו בעולם.

האקלים בליסבון הינו ים תיכוני, והיא שטופת שמש לאורך רוב ימות השנה.

כאחת הערים העתיקות ביותר במערב אירופה, היא מקום מרגש לבלות בו בהתבוננות במראות המקומיים שאינם דומים לערים אירופאיות אחרות, עם המון מוזיאונים המכסים את ההיסטוריה והתרבות של פורטוגל, שפע של מסעדות פנטסטיות ושכונות יפות שאפשר לחקור. יש משהו לכל אחד בליסבון.

אבל ראשית, קצת היסטוריה…. 

כבר בשנת 700 לפני הספירה, ליסבון יושבה על ידי הקלטים, ולאחר מכן על ידי הפיניקים. יישוב זה נכבש מאוחר יותר על ידי היוונים והקרתגים. אזור ליסבון שנקראה אז אוליסיפו, הצטרף בסופו של דבר לאימפריה הרומית, כמו רוב הערים הגדולות באימפריה המערבית, והייתה מרכז להפצת הנצרות.

בעקבות התפוררות האימפריה הרומית המערבית, היו פלישות ברברים עד שהגיע הכיבוש המוסלמי לעיר בשנת 711, שלטונם ארך כמעט 500 שנה. ההשפעה המוסלמית עדיין ניכרת ברובע אלפאמה, רובע עתיק בליסבון ששרד את רעידת האדמה בליסבון ב-1755: שמות מקומות רבים נגזרים מהערבית והאלפאמה (המחוז העתיק ביותר הקיים בליסבון) נגזר מהערבית “אל- חממה”.

בשנת 1108 פשטו על ליסבון צלבנים נורבגים בראשות סיגורד הראשון בדרכם לארץ הקודש במסגרת מסע הצלב הנורבגי ונכבשה על ידם במשך שלוש שנים. ואז נכבש על ידי האלמורווידים המורים בשנת 1111.

בשנת 1147, אפונסו הראשון מפורטוגל כיתר וכבש מחדש את ליסבון בסיוע אבירים צלבנים. העיר, עם כ-154,000 תושבים באותה תקופה, הוחזרה לשלטון נוצרי. כיבושה מחדש של פורטוגל וכינונה מחדש של הנצרות הוא אחד האירועים המשמעותיים ביותר בתולדות ליסבון. חלק מהתושבים המוסלמים המירו את דתם לקתוליות ורוב אלה שלא ברחו לאזורים אחרים של העולם האסלאמי, בעיקר ספרד המוסלמית וצפון אפריקה. כל המסגדים נהרסו לחלוטין או הוסבו לכנסיות. כתוצאה מקץ השלטון המוסלמי, הערבית המדוברת איבדה במהירות את מקומה בחיי היומיום של העיר ונעלמה כליל.

במהלך המאות האחרונות של ימי הביניים, תחת השלטון הנוצרי, העיר התרחבה באופן משמעותי והפכה לתחנת מסחר חשובה עם ערים בצפון אירופה ובערים הים תיכוניות.

ריקי שחם מדריכת טיולים

רוב המשלחות הפורטוגזיות של עידן הגילוי יצאו מליסבון במהלך התקופה מסוף המאה ה-15 ועד תחילת המאה ה-17, כולל המשלחת של ואסקו דה גאמה להודו בשנת 1498. השנים הבאות של המאה ה-16 החלו עידן הזהב של ליסבון: העיר הייתה מרכז המסחר האירופי בין אפריקה, הודו, המזרח הרחוק ומאוחר יותר, ברזיל, ורכשה עושר רב על ידי ניצול הסחר בתבלינים, עבדים, סוכר, טקסטיל וסחורות אחרות. בתקופה זו נרשמה עלייתו של הסגנון המנואליני השופע בארכיטקטורה, שהטביע את חותמו במונומנטים רבים מהמאה ה-16 כולל מגדל בלם ומנזר ג’רונימוס, שהוכרזו כאתרי מורשת עולמית של אונסק”ו, כדי לכבד את מסעותיו של הנווט ואסקו דה גאמה להודו. 

ב-1 בנובמבר 1755 פגעה בליסבון רעידת אדמה אדירה (שנקראת לפעמים רעידת האדמה הגדולה), ואחריה צונאמי ושריפות שגרמו כמעט להרס מוחלט של העיר. רעידת האדמה עדיין מדורגת כאחת ההרסניות ביותר בהיסטוריה המתועדת. בעקבות אסון זה, ליסבון בנתה את עצמה מחדש.

במהלך מלחמת העולם השנייה הפכה ליסבון לנקודת מוצא לצפון אמריקה עבור אנשים שניסו לברוח מהממשלות הפשיסטיות של אירופה. 

כיום, ליסבון היא מושב הממשלה של פורטוגל, כמו גם המרכז הפוליטי של המדינה.

הביקור שלי בליסבון הגיע לאחר שביליתי כמה ימים בעיר הצפונית של פורטו, כמו גם בעיריית סינטרה הסמוכה. הייתי מוכנה לראות את כל המוזיאונים, לאכול את כל המאכלים הטעימים ולעשות קניות, שכן פורטוגל ידועה בזכות עבודות האומנות שלה.

בפוסט הבא אגיש לכם את הצעתי לארבעה ימים שיהפכו את ביקורכם הבא בליסבון לחוויה בלתי נשכחת.

שלכם בידידות,
ריקי שחם

 

סנט-מארי-דה-לה-מר

ריקי שחם מדריכת טיולים

אתמול טיילתי בחוף הים ליד עתלית, אני מאד אוהבת את רצועת הים הזו, המעט מבודדת, במיוחד בסתיו שאין מתרחצים והים נוהם לו חרישית, מזמר סיפורים ממקומות רחוקים. 

נזכרתי שוב בביקור שלי באמסטרדם ובציוריו של וינסנט ואן גוך הגאון, שנפשו הסוערת והאינטנסיבית משתקפת בעיניו התכולות הנראות כבבואה של הים.

לואן-גוך מספר ציורים של הים, ציורו סנט-מארי-דה-לה-מר צויר בארל, שבדרום צרפת במהלך טיול שערך באיזור ביוני 1888. 

ואן גוך התלהב מצבעי הים התיכון. הוא כתב ש”יש לו צבע כמו מקרל, במילים אחרות, משתנה – אתה לא תמיד יודע אם הוא ירוק או סגול – אתה לא תמיד יודע אם הוא כחול – כי שניה לאחר מכן, ההשתקפות המשתנה שלו קיבלה גוון ורוד או אפור״ כתב באחד ממכתביו.

אנו יכולים לדעת כי ואן גוך צייר את הנוף הזה של הים מהחוף עצמו, שכן בשכבות הצבע נמצאו גרגירי חול. זה נעשה בכפר הדייגים Les Saintes-Maries-de-la-Mer.

ציור שמן על בד זה (50.5 ס”מ על 64.3 ס”מ) מוצג במוזיאון ואן גוך, באמסטרדם.

ממליצה בחום.
שלכם בידידות,
ריקי שחם

מינרווה מתלבשת

ריקי שחם מדריכת טיולים

מינרווה היא אלת החוכמה, המסחר, האומנויות, המדע, המלחמה והרפואה במיתולוגיה הרומית. 

מינרווה, כמקבילתה אתנה במיתולוגיה היוונית, נולדה כאישה בוגרת, חמושה בבגדי קרב, קסדה, חנית ושיריון מראשו של אביה, יופיטר/זאוס, מלך האלים.

היא אחת משלוש האלות הבתולות דיאנה/ארטמיס ווסטיאה, אלת הבית והמשפחה. היא מעולם לא נישאה. 

מינרווה נחשבה כממציאת כלי הנגינה והמספרים והייתה האלה השלישית החשובה ביותר באימפריה הרומית.

טקסים ופולחנים רבים נעשו לכבודה של מינרווה, בימי האימפריה הרומית, כאשר החשוב נקרא היה ״קווינקואטריה״ ברומא העתיקה החל מה-19 במרץ ועד ה-23 במרץ. במהלך הפסטיבל נערכו מחזות, קרבות ראווה, הועלו זבחים ודיונים ציבוריים בקרנות רחוב.

בציור זה פרי ידיה של לוויניה פונטנה, הציירת המופלאה, ילידת בולוניה, מינרווה מוצגת בדרך שונה מזו המוכרת. דמותה העירומה, בחדר השינה שלה, זה עתה השליכה את כלי הנשק שלה כדי ללבוש שמלה (מה שהיה יוצא דופן מבחינתה) מספקת לנו הצצה אל רגע אינטימי ונינוח. ברקע נמצאים שיריונה, חנית, עץ זית וינשוף, סמליה של האלה הלוחמת.

מעניין שהציירת בחרה להראות את אלת המלחמה באופן זה. מה ניסתה להגיד? האם רצתה להעביר מסר של שלום?

הציור מוצג בגלרייה בורג׳ה אשר ברומא, המציגה אוסף של אמנות ופסלים שנאסף על ידי הקרדינל בורג׳ה, בגלריה כ-20 חדרים והביקור בה קצר ומומלץ ביותר, מוצגות בה עבודות של ברניני, קרוואג׳ו, רפאל, רובנס ועוד.

בינתיים מוזמנים להתרשם מהסיור הווירטואלי הבא:

שלכם בידידות,
ריקי שחם

לוויניה פונטנה

ריקי שחם מדריכת טיולים

סביר להניח שהשם לוויניה פונטנה לא אומר לכם דבר. בטח גם לא פלאוטילה נלי, פדה גליציה, סופוניסבה אנגוויסולה, ארמיזיה ג׳נטילסקי וציירות נשים נוספות מתקופת הרנסאנס בעוד ששמות ענקי אמנות הרנסנס שגורים עד היום בפי כל: מיכלאנג’לו וליאונרדו, רפאל וטיציאן, כוכבי העל של הרנסנס האיטלקי, שמושכים עד היום מיליוני מבקרים למוזיאונים ברחבי איטליה והעולם. מועדון סגור שאין בו כמעט אף פעם ולו אשה אחת לרפואה. 

אז לכבוד יום האישה הבינלאומי, רציתי להביא לידיעתכם את הציירת לוויניה פונטנה אשר נולדה בבולוניה בשנת 1552. אביה, פרוספרו פונטנה, היה צייר והמורה הראשון של בתו לציור.

במהלך חייה שלחה פונטנה ידה לתחומי ציור שונים. בהיותה אישה, קיבלה הזמנות רבות לצייר את בנות המעמד העליון בבולוניה, אשר העדיפו בנוח יותר במחיצת אישה. היא ציירה על מיניאטורות, ובהמשך קיבלה גם הזמנות לצייר תמונת מזבח ותמונות של סצנות דתיות ומיתולוגיות.

קיים תיעוד על כ-100 יצירות אשר ציירה, אבל כיום מצויות רק 32 מהן. 

הציור ״אפולו והמוזות״ משוער בסביבות 1600, שמן על בד, 253X191 ס”מ, הוא מוצג בגלריית האמנות הלאומית של בולוניה.

יום האישה שמח לכולן !

שלכן בידידות,
ריקי שחם

תשוקות מיתולוגיות

ריקי שחם מדריכת טיולים

בתמונה: ונווס מנושקת על ידי קופידון מאת הנדריק ואן דר ברוק (בין השנים 1550-1570) לפי רישום של מיכאלאנג׳לו, ציור שמן 195 על 120 ס״מ, מושאל ממוזיאון קפודימונטה שבנאפולי

****

היום, השני במרץ, נפתחת תערוכה בשם ״תשוקות מיתולוגיות״ במוזיאון הפראדו במדריד. התערוכה מציעה הזדמנות ייחודית לראות את אחת הקבוצות הגדולות ביותר של ציורים מיתולוגיים שנוצרו באירופה בין המאות ה -16 וה -17. במקביל לביקור המסורתי, המוזיאון מציע סיור וירטואלי בתערוכה באמצעות האינסטגרם, הפייסבוק או TikTok.

אוצרי התערוכה הם מחשובי אושיות האומנות בעולם, מיגל פאלומיר, מנהל מוזיאון הפראדו, ואלחנדרו ורגרה, האוצר הראשי של ציורי בתי הספר הפלמיים במוזיאון. התערוכה מציגה 29 יצירות על אהבה מיתולוגית וביניהן פרסאוס ואנדרומדה מאת ורונזה, נוף בסערה עם פירמוס ותיסבי מאת פוסן, חטיפת אירופה מאת טיציאן, שלוש הגראציות של רובנס ועוד אוצרות יופי נדירים. 

האוצרים מסבירים שמטרת התערוכה היא להביא לתודעת הציבור באמצעות עבודתם של הנציגים הגדולים ביותר של הציור האירופי, את המיתולוגיה היוונית והרומית ואת הנושאים העיקריים בהם המיתולוגיות עוסקות: אהבה, כוח הרצון ויופי – נושאים הקשורים זה בזה קשר הדוק ומנווטים את חיי חיי האלים ובני האדם כאחד. 

הציירים עצמם בעבודותיהם מתבססים על טקסטים המתייחסים לנושאים אלה ובראשם האיליאדה והאודיסיאה של הומרוס, המטמורפוזות של אובידיוס אשר זכו להערכה רבה על ידי אמני הרנסנס והבארוק. התערוכה מסבירה היטב את הקשר שבין האומנות הכתובה לבין המצויירת. 

התערוכה מאחדת מחדש חלקים משיאי הציור האירופי, אשר מהווים מושא הערצה במשך מאות שנים, וזו ללא ספק הזדמנות פז לראות את אחת הסדרות היפות, המורכבות והמשפיעות ביותר בציור האירופי.

תוכלו לראות בכתבה זאת בעיתון ספרדי המון תמונות שיעלו בתערוכה.

עכשיו רק בבקשה תפתחו את הגבולות שנוכל לצפות ביופי הזה מקרוב ולהתרגש מיפי הקיום.
שלכם בידידות,
ריקי שחם

מינוטאורוס

ריקי שחם מדריכת טיולים

בלי ששמנו לב, החלה לפני מספר ימים שנת השור, הזדמנות לאחל שנה טובה ומה טוב יותר מאשר סיפור מיתולוגי על שור…
סיפורו של המינוטאורוס הוא אחד הידועים במיתולוגיה, חיה אגדית זו, יצור כלאיים, חציו אדם וחציו שור, שראשית סיפורו בנקמה.

לפני שמינוֹס נמשח למלך כרתים, אחת הממלכות הגדולות ביוון העתיקה, הוא נדר נדרים לפוסידון אל הים, להקריב לכבודו את היצור שיצא מהים. פוסידון שלח לו פר לבן ויפהפה, אך ליבו של מינוס, נכמר על היצור המופלא, והוא הקריב במקומו שור רגיל. פוסידון, הזועם על הבטחה שהופרה גרם לאשתו של מינוס להזדווג עם הפר ומזיווג זה נולד מינוטאורוס שפירושו ביוונית השור של מינוס.

המינוטאורוס או בקיצור המינוטאור היה יצור אכזר ופראי שהטיל את חיתתו על תושבי כרתים. מינוס הורה לממציא הדגול דדלוס להקים עבור המפלצת מבוך – ליבירנת שיהווה בית כלא לשור הזועם. עוד הורה מינוס להקריב מִנְחה של שבעה עלמים ועלמות אשר תוגש למינוטאורוס כל תשע שנים.

בסופו של דבר, הומת המינוטאורוס בידי הגיבור תזאוס, בנו של מלך אתונה, אשר התנדב להישלח אל תוך המבוך, במטרה לשים קץ ליצור ולהורגו. 

המינוטאור הפך לדמות קבועה ביצירותיו של פבלו פיקאסו, שכמו כל אומן ענק, חוקר את התממשותם של הסמלים העתיקים בחייו האישיים.

פיקאסו לקח על עצמו את המינוטאור האגדי כאלטר-אגו ציורי משלו, חקר כמטרה בפני עצמה, את חייו הפנימיים המורכבים. בסוף שנות העשרים שלו, פסע פיקאסו אל תוך המים הסוערים והבלתי נתפסים של הסוריאליזם, ואמנותו הפכה לתהליך מתמשך ומופנם של חשבון עצמי, הזדמנות להתעמק ברשת המסובכת של דחפים, רגשות ומחשבה רציונלית שהנחתה את התנהגותו. 

דרך חיפושו, הוא ביקש לגרום בקרב אחרים, לרצות לחשוף את האינסטינקטים המסתוריים, הליבידויים שלהם, המוטמעים הרחק מתחת – ולעתים קרובות גם הרבה מחוץ – לכל תפיסה נהוגה ומקובלת חברתית של טוב ורע.

הציור הראשון שאביא בסדרה של ציורים נקרא ״דורה והמינוטאור״ מוצג במוזיאון פיקאסו שבפריז, ציור קשה לעיכול, וניכרת בו המורכבות שאפיינה את יחסיו עם נשים, כל חייו.

שלכם בידידות,
ריקי שחם

 

Happy Valentine’s Day

ריקי שחם מדריכת טיולים

לכבוד חג האהבה המתממש עלינו לטובה היום, בחרתי להביא לכם את אחד מציוריה היפים ביותר של אפרודיטה, אלת האהבה, או ונוס בשמה הרומי. ״ונוס עם מראה״ משנת 1555 לערך, הוא ציור שמן על בד של טיציאן, אמן הרנסנס האיטלקי, המוצג כיום בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון הבירה, והוא נחשב לאחד משיאי האוסף של המזויאון.

תנוחתה של ונוס דומה לפסלים הקלאסיים של ונוס, שאותם ראה לנגד עיניו טיציאן. ונוס ישובה על כריות בחדר האוהבים, ושני קופידונים משמשים לידה – האחד מחזיק מראה בידו והשני מתקרב להניח על ראשה את נזר האהבה. שדיה חשופים ורק פלג גופה האדום מכוסה קטיפה אדומה, המסמלת תשוקה.

אומרים כי הציור חוגג את היופי האידיאלי של הצורה הנשית, והוא הועתק על ידי כמה אמנים מאוחרים יותר, בהם פיטר פול רובנס ואנתוני ואן דייק.

טיציאן צייר מספר ציורים מאותו נושא, אך משערים שזוהי הגרסה הקדומה ביותר והיחידה שכולה פרי מכחולו הבלעדי, ללא התערבות של עוזריו. הציור היה כה קרוב לליבו של הצייר הדגול, עד כי הוא נשאר בביתו עד למותו בשנת 1576. 

גם סיפור התגלגלותו של הציור, למקומו הנוכחי מעניין ביותר. בשנת 1581, חמש שנים לאחר מותו של טיציאן, תכולת ביתו בוונציה, כולל ציור זה, נמכרה על ידי בנו ויורשו למשפחה איטלקית עשירה. בשנת 1850 רכש הקונסול הכללי הרוסי בוונציה, את הציור, יחד עם מספר רב של יצירות מופת אחרות, עבור הצאר ניקולאי הראשון בסכום של 525,000 פרנק, והוא נכנס לאוסף של מוזיאון ההרמיטאז׳ בסנט פטרסבורג. 

בשנת 1931, על מנת להרוויח מטבע זר, מכר סטאלין בסתר את הציור, יחד עם מספר יצירות מופת אחרות, לאספן אמריקני, שרצה ליצור מוזיאון לאמנות עבור ארצות הברית. האספן, תרם את ״ונוס עם המראה״ לממשלת ארצות הברית, זו הייתה אחת מיצירות המופת הראשונות שהוצגו בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון עם פתיחתה בשנת 1941.

חג אהבה שמח לכולכם.
שלכם בידידות,
ריקי שחם

כיירון

ריקי שחם מדריכת טיולים

בעוד שרוב הקנטאורים היו חסרי השכלה, שיכורים ידועים לשמצה, שהיו בעלי מעט נימוסים, כיירון מתואר כמי שניהל חיים משכילים ומעודנים הרבה יותר. כיירון הוא קנטאור,יצור בעל פלג גוף עליון של אדם ופלג גוף תחתון של סוס. 

כיירון היה בן אלמוות ששימש כמורם של כמה מהגיבורים המיתולוגיים של יוון העתיקה, ביניהם הרקולס, תזאוס ואכילס. הוא מתואר כחכם שביצורים אשר למד ישירות מן האלים את חוכמתם.  

ברישום שמן זה של פיטר פול רובנס, מוצגים כיירון ואכילס שהתחנך על ידו. הרישום במקור, מהווה ציור שני מתוך סדרה של שמונה חלקים של רישומי שמן שסיפרה באופן כרונולוגי את סיפורו האפי של אכילס (רישומי שמן כמו זה היו הצעד הראשון לקראת המוצר הסופי – סדרת שטיחי קיר ארוגים בשם “חיי אכילס”, רובנס השתמש לעתים קרובות ברישומי שמן כאב-טיפוס שלו לציורים עתידיים, אך במקרה זה, הסקיצה שימשה היסוד לשטיח).

באופן מדהים, כיירון היה למעשה סבא רבא של אכילס והוא לימד אותו מוזיקה, רכיבה על סוסים, ציד, שירה ועוד.

רובנס התעניין מאוד בסיפורו של אכילס, וכתוצאה מכך יצירותיו אלו כוללות פרטים רבים הלקוחים מן הספרות שמאחורי המיתוס – למשל האל אסקולפיוס והמוזה קליפה שנחצבו בעמודי המסגרת של הציור. 

הציור היפה נמצא היום ברוטרדם במוזיאון בוימאנס ואן בונינגן (Museum Boijmans Van Beuningen), הנה סרטון קצר על העבודה היפה של רובנס.

שלכם בידידות,
ריקי שחם

דנאה, של גוסטאב קלימט

ריקי שחם מדריכת טיולים

בשנת 1907, במהלך ‘תקופת הזהב’ של גוסטב קלימט, ״דנאה״ הוא דוגמה מאוחרת לסימבוליזם, תנועה בולטת באמנות החזותית והכתובה באירופה של שלהי המאה ה-19.

הסימבוליזם מבקש לייצג את המימד הרגשי של הקיום. הרגשות מובעים בעזרת דימויים ספרותיים ומיתולוגיים והוא מתנגד לניסיונות האומנות ליצור תיאור מדעי ומדויק.

ציוריו של קלימט אשר נולד בוינה בשנת 1862 וחי בה כל חייו, מתאפיינים בשימוש בצבעוניות עזה ובפרט בשימוש בזהב. אביו היה חרט זהב והוא הושפע רבות מעבודתו. 

התיאור של דנאה, נתפס כייצוג סמלי ארכיטיפי של אהבה וגאולה אלוהיים ולכן זכה לעיבודים כה רבים. ציורו של קלימט הוא מהפרובוקטיביים שבהם.

קלימט מתמקד בציורו ברגע ההתענגות שבהתעברות; זאוס שהוסב לחומר חלקיקי כדי שיוכל לחדור מבעד לתא התת קרקעי עשוי הארד בו שכנה דנאה, מופיע כנהר זורם של קשרי זהב, נאחז בצמוד לגוף האישה המכורבל בצורת עובר.

נראה כי צורת עיצוב הזהב המתרכז ונשבר בשטף של תשוקה, שערה האדמוני הפזור של דנאה, פניה השרויות במצב אקסטטי, השפתיים הנפרדות והעיניים העצומות – כל אלו נחשבו בוינה הבורגנית של ראשית המאה ה-20 לנועזים ולפרובוקטיביים, ואין ספק שהציור זעזע לא מעט מצופיו. 

היצירה מוצגת ב Würthle Gallery בוינה, אחת מהערים העשירות בעולם ברמה תרבותית. בעיר עשרות מוזיאונים מומלצים המוקדשים לאומנות, ליוצרים למוזיקה, להיסטוריה ואפילו מוזיאון לזיוף אומנות. 

מצרפת לכם פה סרט על חייו של גוסט קלימט, צפייה נעימה,
שלכם בידידות,
ריקי שחם

 

 

דנאה

ריקי שחם מדריכת טיולים

בעוד אני מתבוננת במפרץ חיפה הנשקף מחלון ביתי, יותר מכל היום אני רוצה להיות בסנט פטרסבורג.

העיר היפה אשר שימשה משך 200 שנה עיר הבירה ברוסיה הצארית, מתפרשת על פני 42 איים בדלתא של נהר הנווה, ונבנתה בראשית המאה ה-18 על ידי פטר הגדול. שדרותיה הרחבות, אוסף המבנים היפים, הארמונות, תעלות המים והגשרים כל אלה מהווים הד לעולם מלכותי אשר הצליח על אף כל המלחמות להשאיר את חותמו הזוהר.

אחד היהלומים הבולטים בעיר הוא מוזיאון הארמיטאז׳, המוזיאון לאמנות הגדול ביותר ברוסיה שנחשב לאחד המוזיאונים הגדולים והחשובים ביותר בעולם לאמנות.

התמונה שאשמח להציג בפניכם היום היא דנאה של רמברנדט.

לרמברנדט היתה תקופת זוהר בה נחשב לאמן מרכזי בעל השפעה וכוח בהולנד ובאף באירופה כולה, רבים מעשירי הולנד הזמינו ממנו את עבודותיו. אולם היו אלה דווקא שנות השפל הארוכות בחייו הפרטיים בהן ירד מנכסיו ואיבד את משפחתו אשר בהן הגדיל וצייר את יצירותיו המפורסמות ביותר.

בניגוד לרוב בני דורו ההולנדיים, שהתמחו בנושאים ספציפיים, שלח רמברנדט את ידיו לכמעט כל תחום אמנותי שקיים והיתה לו גם נטייה לצייר פורטרטים, של בני מעמדות שונים, לרבות של עצמו (זכור לי במיוחד אחד מהמאוחרים שלו התלוי באגף הפלמי במוזיאון הלובר).

הדיוקנאות של רמברנדט מביעים את העניין העמוק אשר חש כלפי בני האדם, ההתעמקות בהבעת הפנים מביעה הדרת כבוד ורגש אנושי פשוט ומרגש ביותר. 

דנאה הוא ציור העירום הראשון של רמברנדט בגודל טבעי. הוא החל לציירו בשנות הזוהר שלו אולם השלים את הציור רק כ-15 שנים מאוחר יותר, והוא באיזשהו מקום מספר את חייו שלו עצמו. המודליסטית המקורית הייתה אשתו הראשונה אך לאחר מותה, החליף את פניה באלה של זו שהייתה בת זוגו השנייה. 

בשנת 1656 פשט רמברנדט את הרגל, ונאלץ למכור את מרבית ציוריו, אך מדנאה שלו הוא מיאן להיפרד.

זהו אחד הציורים הגדולים והמרשימים של רמברנדט ואין ספק שמלכתחילה התכוון למצב עצמו גבוה וליצור יצירת מופת. גם בחירתו לצייר את המיתוס של דנאה, מעידה על כוונתו להציב את ציורו מול יצירות הרנסאנס הגדולות ביותר כגון ציורו של טיציאן אשר הבאתי בשבוע שעבר.

גילגולי חייו של הציור לא תמו כאשר בשנת 1985 אחד המבקרים, אזרח סובייטי, השליך לעברו חומצה גופרתית וחתך את הקנבס בסכין. הציור אשר ניזוק באופן חמור, עבר תהליך שיקום במשך למעלה מ- 12 שנה, למזלנו, כך שעדיין נוכל להתענג על יפי הציור הזה. 

דנאה של רמברנדט נראית מברכת את זאוס אשר מתגלם בדמותו של אור מוזהב המגיע מצד שמאל בזווית וזורם מבעד לוילונות, אשר נפתחים למחצה בידי אישה זקנה. 

רמברנדט רצה להדגיש שהוא מצייר אישה אמיתית גם בתיאור העצמים בסביבתה: נעלי הבית למרגלות המיטה, המזרן השוקע תחת כובד גופה והסדין המכסה את רגליה, עושר הבדים שסביבה. קימוריה העגלגלים של דנאה מקבלים תשומת לב מיוחדת, עם שינויים עדינים של אור וצל. קופידון הזהוב שמעליה מרמז על הקשר הסמוי אל המיתולוגיה והיופי אשר נוכחים גם בחיי היומיום. 

 

בברכת שבוע טוב.
שלכם בידידות,
ריקי שחם