בעוד אני מתבוננת במפרץ חיפה הנשקף מחלון ביתי, יותר מכל היום אני רוצה להיות בסנט פטרסבורג.
העיר היפה אשר שימשה משך 200 שנה עיר הבירה ברוסיה הצארית, מתפרשת על פני 42 איים בדלתא של נהר הנווה, ונבנתה בראשית המאה ה-18 על ידי פטר הגדול. שדרותיה הרחבות, אוסף המבנים היפים, הארמונות, תעלות המים והגשרים כל אלה מהווים הד לעולם מלכותי אשר הצליח על אף כל המלחמות להשאיר את חותמו הזוהר.
אחד היהלומים הבולטים בעיר הוא מוזיאון הארמיטאז׳, המוזיאון לאמנות הגדול ביותר ברוסיה שנחשב לאחד המוזיאונים הגדולים והחשובים ביותר בעולם לאמנות.
התמונה שאשמח להציג בפניכם היום היא דנאה של רמברנדט.
לרמברנדט היתה תקופת זוהר בה נחשב לאמן מרכזי בעל השפעה וכוח בהולנד ובאף באירופה כולה, רבים מעשירי הולנד הזמינו ממנו את עבודותיו. אולם היו אלה דווקא שנות השפל הארוכות בחייו הפרטיים בהן ירד מנכסיו ואיבד את משפחתו אשר בהן הגדיל וצייר את יצירותיו המפורסמות ביותר.
בניגוד לרוב בני דורו ההולנדיים, שהתמחו בנושאים ספציפיים, שלח רמברנדט את ידיו לכמעט כל תחום אמנותי שקיים והיתה לו גם נטייה לצייר פורטרטים, של בני מעמדות שונים, לרבות של עצמו (זכור לי במיוחד אחד מהמאוחרים שלו התלוי באגף הפלמי במוזיאון הלובר).
הדיוקנאות של רמברנדט מביעים את העניין העמוק אשר חש כלפי בני האדם, ההתעמקות בהבעת הפנים מביעה הדרת כבוד ורגש אנושי פשוט ומרגש ביותר.
דנאה הוא ציור העירום הראשון של רמברנדט בגודל טבעי. הוא החל לציירו בשנות הזוהר שלו אולם השלים את הציור רק כ-15 שנים מאוחר יותר, והוא באיזשהו מקום מספר את חייו שלו עצמו. המודליסטית המקורית הייתה אשתו הראשונה אך לאחר מותה, החליף את פניה באלה של זו שהייתה בת זוגו השנייה.
בשנת 1656 פשט רמברנדט את הרגל, ונאלץ למכור את מרבית ציוריו, אך מדנאה שלו הוא מיאן להיפרד.
זהו אחד הציורים הגדולים והמרשימים של רמברנדט ואין ספק שמלכתחילה התכוון למצב עצמו גבוה וליצור יצירת מופת. גם בחירתו לצייר את המיתוס של דנאה, מעידה על כוונתו להציב את ציורו מול יצירות הרנסאנס הגדולות ביותר כגון ציורו של טיציאן אשר הבאתי בשבוע שעבר.
גילגולי חייו של הציור לא תמו כאשר בשנת 1985 אחד המבקרים, אזרח סובייטי, השליך לעברו חומצה גופרתית וחתך את הקנבס בסכין. הציור אשר ניזוק באופן חמור, עבר תהליך שיקום במשך למעלה מ- 12 שנה, למזלנו, כך שעדיין נוכל להתענג על יפי הציור הזה.
דנאה של רמברנדט נראית מברכת את זאוס אשר מתגלם בדמותו של אור מוזהב המגיע מצד שמאל בזווית וזורם מבעד לוילונות, אשר נפתחים למחצה בידי אישה זקנה.
רמברנדט רצה להדגיש שהוא מצייר אישה אמיתית גם בתיאור העצמים בסביבתה: נעלי הבית למרגלות המיטה, המזרן השוקע תחת כובד גופה והסדין המכסה את רגליה, עושר הבדים שסביבה. קימוריה העגלגלים של דנאה מקבלים תשומת לב מיוחדת, עם שינויים עדינים של אור וצל. קופידון הזהוב שמעליה מרמז על הקשר הסמוי אל המיתולוגיה והיופי אשר נוכחים גם בחיי היומיום.
בברכת שבוע טוב.
שלכם בידידות,
ריקי שחם
