ארוחת בוקר על הדשא

ריקי שחם מדריכת טיולים

אדלין קיסופ החביבה ממשיכה ללוות אותנו במסע שלנו במוזיאון אורסיי, היא היסטוריונית של האומנות המתמחה באימפרסיוניזם ופוסט אימפרסיוניזם.

אדוארד מאנה (1832 – 1883) היה צייר צרפתי שנחשב לאחד ממבשרי המודרניזם והאימפרסיוניזם.

מאנה נולד למשפחה בורגנית בעלת אמצעים, מעמדו הכלכלי הקנה לו את האפשרות להביע את דעותיו ומחאותיו מבלי לחשוש לפרנסתו, בניגוד לאמנים אחרים אשר היו תלויים בפטרונים. 

אחד מציוריו המפורסמים של מאנה שעורר מחאה אדירה בשעתו הוא ״ארוחת בוקר על הדשא״. הציור שהושלם ב-1863, מציב אישה עירומה בקרחת יער ולידה על הדשא שני גברים לבושים לגמרי בתלבושת עכשווית. מאחוריהם, אישה כמעט מעורטלת נוספת טובלת במי הנחל. בחזית הציור, סל פיקניק שחלק מתוכנו מוטל על הארץ, במה שנראה כטבע דומם עם לחם, דובדבנים, אפרסקים.

כשהעבודה הוצגה בסלון, פרצה שערורייה אסתטית ומוסרית ומאנה חטף ביקורת נוקבת מכל עבר.  

ריקי שחם מדריכת טיולים

בתמונה זו של מאנה הוצג לראשונה עירום נשי בהקשר יומיומי, נטול כל הצהרה מפורשת חברתית או פוליטית. מה שהוציא את העירום הנשי מההקשרים התנ”כיים והמיתולוגיים – ההקשרים היחידים בהם העירום הנשי הוצג בהם עד מאנה. 

חידוש מלא תעוזה נוסף הוא במבטה של האישה העירומה שהיה מופנה ישירות אל עבר הצופה באופן לא מתנצל או מבוייש. 

המבקרים תפסו את היצירה הזו כבלתי מהוגנת וכבלתי לגיטימית. מאנה למעשה משבש את טעמם הטוב של הבורגנים המבקרים בתערוכות ובאופן מסוים הורג את הציור המיתולוגי. 

זהו ציור מחאתי והקהל הבין שלא מדובר בעירום סימבולי, אלא באישה רגילה, בת התקופה. מאנה מותח למעשה ביקורת חברתית על מעמד הבורגנות ועל אופיו הבלתי מוסרי בו גברים בורגנים רבים נהגו לפקוד מועדוני זנות. הציור מבקש להציב מראה מול פני הצופים בסיטואציה בלתי נוחה: במרחב הציבורי, בבילוי מהוגן במוזיאון בחברת משפחותיהם, הוריהם, נשותיהם, וילדיהם.

הסגנון והביצוע זעזעו כמעט כמו הנושא. מאנה נוטש את ההדרגתיות הרגילה של אור וצל לטובת ניגודים אכזריים ביניהם. הוא מתעלם מכללי הפרספקטיבה ולא יוצר כלל עומק. ב״ארוחת צהריים על הדשא״, מאנה לא מכבד אף אחת מהמוסכמות החברתיות והאומנותיות המקובלות, אלא מבקש לכפות חופש במרחב הציבורי ביחס לדמויות האישה והגבר בחברה ולאופני הייצוג המסורתיים שלהם.

את הציור המהפכני תוכלו לראות במוזיאון אורסיי שבפריז.
שלכם בידידות,
ריקי שחם

 

פרגים

ריקי שחם מדריכת טיולים

אדלין קיסופ החביבה ממשיכה ללוות אותנו, היא היסטוריונית של האומנות המתמחה באימפרסיוניזם ופוסט אימפרסיוניזם.

קלוד מונה (1840 – 1926) ממייסדי ומובילי זרם האימפרסיוניזם באמנות נולד בפריז אך בילה את מרבית שנות ילדותו בלה האבר, לאביו הייתה חנות מכולת. עוד בהיותו ילד, הפגין מונה כישרון אינסטינקטיבי לרישום. מחברות בית ספרו היו גדושות בציורים ובקריקטורות, בגיל 15 החל למכור את ציוריו ברחוב והוא החליט להקדיש את חייו לציור ועקר לפריז כדי ללמוד באקדמיה. כסטודנט בפריז, הוא חלק מגורים עם הצייר פייר-אוגוסט רנואר. 

ב-1871 הגיע מונה להולנד. ארץ זו שבתה את לבו, והעשירה אותו בחוויות ובהצלחה. הוא האמין נחרצות בכך שאמנות צריכה להיות בהשראת הטבע – מה שאומר ציור בחוץ, באוויר הפתוח ולא בסטודיו. זה יהפוך לעיקרון המפתח של האימפרסיוניזם (התאפשר בזכות ההמצאה ב-1841 של צבע שמן מוכן בשפופרות מתכת ניידות). מונה חי וצייר בנופים פתוחים וזוהרים שאפשרו לו לחקור את האפשרויות של ציור בחוץ.

המילה אימפרסיוניזם, זרם שהתאפיין בהתבוננות ישירה בטבע, נגזרה משם ציורו של מונה התרשמות (impression) זריחה (1872). הוא ניסה לבטא את השתנות מראה האובייקט עם השתנות האור או מזג האוויר, ולכן צייר סדרות של נופים מסוימים בתנאי אור ומזג אוויר שונים.

מונה צייר בעיקר נופים כפריים אך גם עירוניים, בנסותו לחקות את האופן שבו העין קולטת את הנגלה לפניה, בטכניקה של מעין רישום מהיר בצבע, משיחות מכחול קצרות ועתירות צבע ושימוש בצבעים משלימים. 

ציורו פרגים משנת 1874 משרה את האווירה התוססת של טיול בשדות ביום קיץ. בתמיכת הסוחר שלו, פול דוראנד-רואל, הוא הציג את הציור לציבור במהלך התערוכה הראשונה של הקבוצה האימפרסיוניסטית בשנת 1874. הציור הפך היום לאחד המפורסמים ביותר. 

ריקי שחם מדריכת טיולים

הציור בנוי ממבנה של שני אזורים נפרדים מנקודת המבט של טווח הצבעים מוגדרים כך, האחד נשלט על ידי אדום, השני על ידי ירוק כחלחל. הצעירה עם השמשייה והילד בחזית הם ללא ספק קמיל, אשתו של האמן, ובנם ז’אן.

בכל מקום בו עבר להתגורר, הקים מונה גנים וצייר אותם. אך אהבתו הרבה לגנים קיבלה את מלוא ביטויה בז’יברני, שבה התגורר עד סוף ימיו. על ביתו של מונה בז׳יברני כתבתי לכם בעבר. שם היה לו זמן, רגיעה נפשית, ובסופו של דבר גם כסף, והוא פיתח את גניו מאוד, תוך כדי שהוא גידל מקבצים צפופים מאוד של פרחים בשלל גוונים.

גם ציור זה מוצג במוזיאון אורסיי. אל תפספסו.
שלכם בידידות,
ריקי שחם

 

שחקני הקלפים

ריקי שחם מדריכת טיולים

גם בסיור זה תלווה אותנו אדלין קיסופ, היסטוריונית של האומנות המתמחה באימפרסיוניזם ופוסט אימפרסיוניזם.

שחקני הקלפים (בצרפתית: Les Joueurs de cartes) היא סדרת של חמישה ציורים, שנוצרה על ידי הצייר הפוסט-אימפרסיוניסט פול סזאן (1839 – 1906) בשנות ה-90 של המאה ה-19. 

סזאן נולד בעיר אקס-אן-פרובאנס למשפחה בורגנית מבוססת. בעידודו של אביו, ששאף שיהיה בנקאי כמוהו פנה ללימודי משפטים אך זנח אותם שלוש שנים לאחר מכן לטובת קריירה אמנותית.

המפגש שלו עם קאמי פיסארו, הצייר האימפרסיוניסטי הידוע, בתחילת שנות השבעים של המאה ה-19 השפיע רבות על עבודתו. 

 האימפרסיוניזם היא תנועה אמנותית שרווחה באירופה, ובעיקר בפריז, במאה ה-19, בין השנים 1865–1880 והשפיעה לא רק על האמנות החזותית, כי אם גם על המוזיקה והספרות. שמה של התנועה נגזר מציורו של מונה: ‘התרשמות (impression): זריחה’ (1872), האימפרסיוניסטים ציירו בעיקר תחת כיפת השמים. במשיכות מכחול קלות בצבעים בהירים, ובמינימום קווים, הם ביקשו להנציח אפקטים בני חלוף של אור ותנועה.

במהלך שנות השמונים של המאה ה-19 גיבש סזאן את הסגנון שמאפיין את יצירתו המאוחרת. בציוריו מתקופה זו ניכר ניתוח קפדני של הצבע כאמצעי ליצירת פרספקטיבה, וזאת בניגוד לשיטת האור-צל המוכרת יותר. סגנונו המאוחר של סזאן שואף לייצג את מהותם של מושאי הציור, ובניגוד לאימפרסיוניסטים, מבכר אותה על פני רשמים וויזואלים שמתקבלים מהתבוננות באובייקט המצויר.

השפעתו על הזרם הקוביסטי ועל הציור המופשט הייתה גדולה מאוד. עליו אמר אנרי מאטיס: “סזאן הוא אבי כולנו [המודרניסטים], כל אחד מאיתנו ממשיך ומפתח דבר מה שגילה בציוריו. אבל כל מה שעשינו מצוי כבר אצלו בצורה זו או אחרת”.

שחקני הקלפים היא סדרה של תמונות הנבדלות בגודלן, במספר המשתתפים המשחקים בקלפים ובמיקום המשחק. 

ריקי שחם מדריכת טיולים

ביצירות מתוארים איכרים מפרובאנס מעשנים ומשחקים בקלפים. כל השחקנים ביצירות הם גברים ומבטם מוטה לכיוון הקלפים שהם מחזיקים בידיהם. ניכר כי השחקנים מרוכזים במשחק, והתקשורת ביניהם מתבצעת דרך הקלפים. סזאן השתמש באיכרים שעבדו באחוזת משפחתו כדוגמנים ביצירה.

ישנן חמש גרסאות ידועות כיום: האחת, זו שמופיעה כאן, נמצאת במוזיאון ד’אורסיי. יצירות נוספות נמצאות בלונדון, בפילדלפיה ובמוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק. הגרסה האחרונה הייתה שייכת לבעל אימפריית ספנות יווני והיא נמכרה בשנת 2011 בעסקה פרטית תמורת סכום של 250 מיליון יורו. מה שהפך אותו לציור הכי נמכר אי פעם עד שהשיא נשבר ב 2017.

המוטיב של שחקני קלפים לקוח מסגנון אומנותי צרפתי והולנדי של שחקני קלפים רועשים ושיכורים. אבל במקום דמויות רועשות, סזאן צייר אנשים שקטים, באווירה שמזכירה דממה יותר מאשר דרמה. סזאן גם ממתן את השימוש באלכוהול ובכסף שנפוץ בציורים מסוג זה ובקבוק יין סגור מופיע רק בשלוש מהגרסאות. 

בגרסה של מוזיאון ד’אורסיי, דמותו של השחקן השמאלי מוצגת במלואה בעוד השחקן הימני מוצג באופן חלקי. השימוש בצבעים בגרסה הזו הוא מתון יותר מבשאר הגרסאות. בשנת 1961, הגרסה נגנבה בעת שהייתה מוצגת בתערוכה זמנית ביחד עם עוד שבע יצירות נוספות של סזאן. ממשלת צרפת אף הנפיקה בול לכבוד היצירה האבודה, אולם לאחר מספר חודשים כל היצירות הגנובות הוחזרו בתמורה לכופר.

שלכם בידידות,
ריקי שחם

 

מוזיאון ד׳אורסיי

ריקי שחם מדריכת טיולים

בסיור זה תלווה אותנו אדלין קיסופ, היסטוריונית של האומנות המתמחה באימפרסיוניזם ופוסט אימפרסיוניזם.

עדיין תחת הרשמים של הטיול האחרון בפריז, הפוסט הזה מוקדש למוזיאון אורסיי.

מוזיאון ד’אורסיי הוא מוזיאון לאומי שנחנך ב-1986 בפריז. במוזיאון יש את האוסף הגדול ביותר של ציורים אימפרסיוניסטיים ופוסט-אימפרסיוניסטים בעולם, עם כמעט 1,100 ציורים.
בטרם נוסד המוזיאון, שימש המבנה כתחנת רכבת שנקראה גאר ד’אורסה, המיועדת לקו הרכבת פריז – אורליאן. ב-1939 הופסקה תנועת הרכבות בתחנה, כי רציפיה היו קצרים מדי לרכבות בהן נעשה שימוש. במהלך מלחמת העולם השנייה שימש המבנה כבית מיון דואר.
ב-1977 החליטה ממשלת צרפת להפוך את המבנה למוזיאון. המבנה הותאם ליעודו החדש – זאת, באמצעות בניית כ-20,000 מטרים רבועים של שטחי תצוגה.
ממוקם ברובע השביעי של פריז לאורך הגדה השמאלית של הסיין, הוא ממוקם בתחנת אורסיי לשעבר, שהיתה תחנת רכבת אשר נבנתה על ידי ויקטור לאלו בשנים 1898 עד 1900.

ריקי שחם מדריכת טיולים
המקום נפתח מחדש כמוזיאון אומנות על שלל סוגיה: ציור, פיסול, אמנות דקורטיבית, אמנות גרפית, צילום, אדריכלות וכו’. זהו אחד המוזיאונים הגדולים באירופה לתקופה זו והוא מביא את המבקרים לביקור במאה ה- 19 במלוא הדרה האומנותי.
קומות שלוש ארבע וחמש, הן משכנן של כמה מיצירותיהם האימפרסיוניסטיות ופוסט אימפרסיוניסטיות המפורסמות של אמנים גדולים כמו מונה (מעל 90 מיצירותיו המקוריות של האמן נמצאות כאן בתצוגה קבועה) וואן-גוך. המוזיאון מחולק לחמש קומות, כאשר כל אחת מהן מוקדשת לתקופה אחרת ובה אמנים אשר פעלו בה. למשל בקומת הקרקע נפגוש ביצירות אמנות המוקדמות יותר, המיוחסות לשנים 1848-1871 וביניהם האומן דלקרואה אליו כבר התייחסתי באחד הפוסטים שלי.

ריקי שחם מדריכת טיולים
במוזיאון מוצגים דרך קבע כמה מהציורים המפורסמים בעולם: כפור לבן של קאמי פיסארו, אולימפיה, גברת מוריזו עם זר סיגליות, ארוחת בוקר על הדשא של אדואר מאנה, תפוחים ותפוזים של פול סזאן, שושנות מים כחולות של קלוד מונה,כיתת הריקוד והאבסינת של אדגר דגה ומספר עבודות ידועות של וינסנט ואן גוך – דיוקן עצמי, הסיאסטה, הכנסייה באובר, מבט משבה, האישה האיטלקית, ליל כוכבים מעל הרון, דיוקנו של ד”ר גאשה.

ריקי שחם מדריכת טיולים
לעתים קרובות מוקמות תערוכות מונוגרפיות או נושאיות זמניות הנוגעות ליצירתו של אמן, תנועה או שאלה בתולדות האמנות. באודיטוריום מתקיימים אירועים שונים, קונצרטים, קולנוע, תיאטרון צללים, כנסים ומופעים המיועדים במיוחד לקהל צעיר.
המוזיאון, כמו גם כל המבנים הקודמים לו במיקום זה, לוקחים את שמו מהרציף הסמוך: Quai d’Orsay.
בפוסטים הבאים, נתמקד במספר עבודות המוצגות במוזיאון זה.

שלכם בידידות,
ריקי שחם

מארק רותקו

ריקי שחם מדריכת טיולים

היסטוריונית האופנה שנטל וולייר ליוותה אותנו בביקור זה

בסוף השבוע שעבר הייתי בפריז, ליוויתי משפחה מקסימה בת 4 דורות לטיול בן חמישה ימים ימים לרגל אירוע משפחתי של פעם בחיים. 

אחד המקומות בהם ביקרנו הוא מוזיאון קרן לואי ויטון שהוקם על ידי קבוצת LVMH בשנת 2014. 

המבנה יוצא הדופן תוכנן על ידי האדריכל האמריקאי פרנק גרי, הממוקם ב-Jardin d’Acclimatation, שביער בולון בפריז. מדובר באחד המבנים המרשימים ביותר בעיר, מבנה שעשוי כולו ממשטחי זכוכית ומתכות. אותם משטחי זכוכית, יוצרים גם מראה מיוחד של מפלסים וחללים ייחודיים גם בתוך המבנה כשמוצגים ותערוכות פזורים בכל החללים השונים. 

ריקי שחם מדריכת טיולים

אם שמו של פרנק גרי מוכר לכם, הרי זה בשל היותו אחראי לכמה מהמבנים המפורסמים ביותר בעולם וביניהם מוזיאון גוגנהיים בספרד, מוזיאון הסובלנות בירושלים, אולם הקונצרטים על שם וולט דיסני בלוס-אנג׳לס ועוד.

המוזיאון מוקדש במיוחד לאמנות מודרנית ועכשווית ולדברי קרן לואי ויטון הוא נוסד בשאיפה להיות “מרחב חדש הפותח דיאלוג עם קהל רחב ומציע לאמנים ואינטלקטואלים פלטפורמה לדיאלוג”.

הבניין, משתרע על שטח של 11,779 מ”ר וגובהו עולה על ארבעים מטרים. בסך הכל דרשה הקמת המבנה עבודה משותפת של למעלה מ-40 מהנדסים ולמעלה מ-700 עובדים. כמו כן נוצרו כשלושים פטנטים, במיוחד עבור חיבורים של מפרשי הזכוכית הכפופים להתנגדות רוח חזקה.

ריקי שחם מדריכת טיולים. ריקי שחם מדריכת טיולים

לצד תערוכות גדולות של אמנות מודרנית, המוזיאון מציע תערוכות המוקדשות לדמויות גדולות בעולם האמנות כגון אנדי וורהול וז׳אן מישל בסקיאט. המוזיאון מציע מבט על סצנת האמנות העכשווית בצרפת וברחבי העולם ומזמין אמנים צעירים לאומיים ובינלאומיים לדמיין פרויקט ספציפי עבור הקרן, תוך דיאלוג עם הבניין עצמו.

התערוכה המוצגת בימים אלה היא של ​​מארק רותקו (1903 – 1970) צייר יהודי-אמריקאי, יליד לטביה. 

רותקו היה ממייסדי זרם האקספרסיוניזם המופשט, מונח המתייחס לתנועת אמנות בציור האמריקאי שהתפתחה אחרי מלחמת העולם השנייה וששמה את ניו-יורק על המפה של עולם האמנות המערבי, לאחר שנים רבות בה בירת האמנות הייתה פריז. 

רותקו התבלט בהתמקדותו ברגשות בסיסיים בסגנון ציור שכונה ״שדות הצבע״. הוא נהג למלא את ציוריו על פי רוב במספר קטן של צבעים בולטים, כמעט ללא פרטים גלויים לעין והשתמש במשטחי צבע נרחבים ככלי עיקרי להבעה. יצירתו נחשבת לרוב אקספרסיוניסטית ומופשטת, למרות שרותקו לא הסכים להיכלל תחת תוויות. הוא התעקש שאינו אמן אבסטרקט ושתיאור זה לא מדויק, בדיוק כמו תיאורו כאמן שדות צבע. רותקו טען ש”המטרה היחידה שלי היא לבטא רגשות אנושיים בסיסיים… טרגדיה, אקסטזה, אבדון וכולי..״. עבורו צבע היה “רק כלי” לבטא רגשות אנושיים ודתיים באופן טהור.

אל תוותרו על ביקור בתערוכה זו המוצגת במוזיאון קרן לואי ויטון. התערוכה פתוחה לקהל עד 02.04.24. 

שלכם בידידות,
ריקי שחם

לונדון בעקבות ג׳יימס בונד

ריקי שחם מדריכת טיולים

בסיור זה תלווה אותנו אוליביה וואלס, שחקנית המתמחה בתיאטרון בלשי

מגיבור ספרותי אלמותי אחד למשנהו. והפעם הצצה לסיור בן 4 שעות בכמה מאתריה היפים ביותר של לונדון בעקבות ג׳יימס בונד.

לונדון היא כידוע עיר בעלת אינסוף אפשרויות ולא ניתן להתעלם שנוצרו בה כמה מהדמויות הספרותיות והקולנועיות המפורסמות בעולם. 

סיור נוסף שערכתי בעיר ועליו אני ממליצה בחום רב הוא לונדון בעקבות דמותו של ג’יימס בונד.

דמותו של בונד נוצרה בשנת 1953 על ידי הסופר איאן פלמינג, סוכן ביון ומרגל בעצמו, אשר פרש משירות פעיל ויצר דמות ספרותית ובהמשך קולנועית בצלמו ובהשראת סיפורים מאנשים אשר פגש לאורך שנות שירותו.

בונד, הידוע בכינויו 007, הוא סוכן בשירות המודיעין הבריטי “MI6”. מעבר להיותו הסוכן הטוב ביותר בשירות, הידוע בתושייה שלו, באומץ ליבו, ביכולתו לצאת ממצבים בלתי אפשריים, הוא ידוע לשימצה גם בשל שחצנותו, מרדנותו בחוקים, אהבתו לאורח חיים ראוותני, מכוניות מרוץ, חיבתו לאלכוהול ולנשים יפות. 

ריקי שחם מדריכת טיולים

ספרו הראשון של פלמינג היה “קזינו רויאל”, ומרגע פירסומו זכה לאהדה רבה. במרוצת השנים, 14 הספרים שכתב פלמינג הפכו לסדרת סרטים וזו הפכה את בונד לאחת האייקוניות ביותר שעולם הקולנוע ידע. 

לונדון מלאה באתרים אייקונים שהופיעו בספרי בונד לאורך השנים. חלק מהאתרים האלו הם למעשה אתרי תיירות מרכזיים בלונדון, כמו ארמון בקינגהאם ושכונת נוטינג היל.

הסיור בעקבות בונד אורך ארבע שעות ונקודת ההתחלה היא ווקסהול, ביתו של מטה המודיעין הבריטי הלא הוא ה- MI6, זהו בניין מרשים המשקיף על גשר ווקסהול והוא באמת משמש את מטה המודיעין הבריטי. 

את מטה MI6 ניתן לראות בסרטים רבים מאז הופעת הבכורה שלו בגולדן איי מ-1995. על המסך הוא הותקף בסרטים סקייפול, העולם אינו מספיק וספקטר. 

משם נמשיך צפונה מעבר לגשר ווקסהול לשכונת מייפר כדי להציץ בביתו של איאן פלמינג, הממוקם בכיכר ויקטוריה 16 השוכן בין ארמון בקינגהאם ותחנת ויקטוריה. זה היה בסיסו הלונדוני של פלמינג משנת 1953. נעצור למשקה קצר בבר הדיוקס, אחד המקומות האהובים על בונד, שם שתה את המרטיני המפורסם שלו ״מנוער, לא מעורבב״.

ריקי שחם מדריכת טיוליםבר הדיוקס  Dukes Bar

עוד הליכה קצרה אל עבר נוטינג היל, בדרך על פני הייד פארק אל הקתדרלה היוונית-אורתודוקסית של סנט סופיה על כביש מוסקבה. החלק הפנימי מלא בפסיפסים ביזנטיים מקושטים ומוכפל לכנסיית סנט פטרסבורג, שם נטליה פוגשת את בוריס גרישנקו בגולדן איי.

במרחק הליכה קצר משם נמצא ארמון בקינגהאם, אין תייר בלונדון שלא מבקר בארמון הרשמי של בית המלוכה. מעטים זוכרים שהארמון כיכב בסרט “למות ביום אחר” עת המרגל המהולל מבצע קפיצה מהגג של הארמון, באחת הסצנות המגניבות ביותר בסרטי בונד.

בקצהו של ארמון בקינגהאם נמצא אחד הפארקים המלכותיים של לונדון, פארק סנט ג’יימס. ב״לא זמן למות״ משנת 2021 מדלן סוואן, אהובתו של בונד, חוצה את פארק סנט ג’יימס בדרכה למשרדה. הפארק ממוקם ברובע וסטמינסטר שם נמצא גשר ווסטמינסטר, הגשר הסמוך לבית הפרלמנט ולביג בן ואף על פי שגם אותו אפשר לראות בכמה וכמה מסרטי בונד לאורך השנים, בסרט ספקטר הוא מקבל תפקיד משמעותי עת באחד הקטעים הדרמטיים בסרט הגשר מתפוצץ. שם גם נסיים את הסיור שלנו. 

לסיכום, ג׳יימס בונד מצליח לשקף את המתח בין המסורת למודרניות שמאפיין יותר מכל את לונדון. סיור בעקבות דמותו, מציג את ההיסטוריה העשירה של העיר יחד עם החדשנות והטכנולוגיה המאפיינים אותה וכמובן את המגוון התרבותי והאתני של העיר.

שלכם בידידות,
ריקי שחם

מוזיאון שרלוק הולמס 

ריקי שחם מדריכת טיולים

לפני שנעזוב את לונדון, עוד המלצה חמה בפרט לחובבי ספרות המתח והמסתורין (אבל לא רק!).

ממוקם באחת הכתובות המפורסמות בעולם, מוזיאון שרלוק הולמס משחזר באהבה את העולם המואר בגז של הבלש האייקוני של לונדון וסביבתו הוויקטוריאנית. המוזיאון הפרטי המתוייר ביותר בלונדון מארח כשני מיליון מבקרים בשנה, מספק אוצר של פריטים הקשורים לשרלוק הולמס ולמקרים המפורסמים שהוא פתר, באותה הסביבה שנתנה להם השראה.

ריקי שחם מדריכת טיולים

המוזיאון ממוקם ברחוב בייקר 221B, לונדון. על פי סיפוריו של סר ארתור קונאן דויל, שיצר את דמותו של שרלוק הולמס, הפך האחרון בית זה למקום מגוריו מ-1881 עד 1904. החדרים במבנה מתוחזקים נאמנה כדי לתת למבקרים מכל רחבי העולם תובנה על חייו וסיפוריו של הבלש המפורסם, וכן חוויה בלתי נשכחת ואותנטית של לונדון הוויקטוריאנית.

בית עירוני ג’ורג’יאני מפואר זה הוא בן ארבע קומות, נבנה בשנת 1815, שימש תחילה כאכסנייה, עד שפתח את שעריו כמוזיאון בשנת 1990 על ידי האגודה הבינלאומית שרלוק הולמס (ארגון ללא מטרת רווח) מתוך שאיפה לחלוק את הידע, התשוקה והאהבה לדמות הספרותית האיקונית.

המוזיאון הינו תצוגה ה”משחזרת” את חדר מגוריו של הולמס, בהתאם לתיאורים המופיעים בספרים. למשל חדר המגורים נמצא בקומה השנייה במעלה 17 מדרגות, בצד הפונה אל החצר ובו כל החפצים שאוזכרו בסיפוריו של דוייל לרבות הכורסא הגדולה שליד האח, כלי הכימיה של הולמס, אוספי זכוכיות מגדלת, המקטרות והכובעים שלו.

ריקי שחם מדריכת טיולים

חדרו של ד”ר ווטסון נמצא כמתואר בספר בחדר הפונה לאחורי הבית בקומה השניה. בחדר מוצגים חפצים המוזכרים כשייכים לווטסון וביניהם ספרי רפואה, תיק רופא, וכן יומן המציג את הערותיו בכתב יד של ווטסון.

חדרה של בעלת הבית, גברת האדסון, נמצא כמתואר בספרים בחזית הבית בקומה השנייה. 

בקומה השלישית ניתן לראות בובות שעווה של הדמויות השונות המופיעות בסיפורים, וביניהן את שרלוק הולמס, ווטסון, פרופסור מוריארטי, ועוד.

בקומת הקרקע של המוזיאון נמצאת חנות המזכרות.

עובדי המוזיאון כולם לבושים בבגדים האופייניים לתקופה הוויקטוריאנית, משווים לביקור חוויה שלמה וחה של ספריו האלמותיים של סר ארתור קונאן דוייל. 

ממליצה בחום.
שלכם בידידות,
ריקי שחם 

 

חזרה ללונדון

ריקי שחם מדריכת טיולים

בנסיעה זו תלווה אותנו לוריין סאמייליקן

את היום השביעי והאחרון בטיולנו התחלנו בנסיעת בוקר מוקדמת, עת האוטובוס שלנו לקח אותנו חזרה ללונדון. נסיעה של שעה וחצי הובילה אותנו ממרחביה הכפריים של אנגליה אל הכרך הסואן של לונדון. 

לפנינו יום שלם כמעט שהוקדש לטיולים, להצגות, למוזיאונים, לקניות – העיר היא היצע אינסופי של אטרקציות. 

מבחינתי זו היתה הזדמנות לחזות לראשונה בחיי באחד מאוספי האמנות היפים והחשובים בעולם ב- Courtauld Gallery. הגלרייה שוכנת בבית סומרסט, ארמון בסגנון ניאו-קלאסי הממוקם בצידו הדרומי של הסטרנד שבמרכז לונדון, על הגדה הצפונית של נהר התמזה. חלקו המרכזי של המבנה הבנוי בסגנון ניאו קלאסי נבנה בין 1776 – 1796. אגפיו הצפוניים והדרומיים של המבנה נבנו בסגנון ויקטוריאני. המבנה קרוי על שם בניין בשם זה שעמד באותו אתר קודם לכן.

Courtauld Gallery היא ביתם של אחד מאוספי הציורים הגדולים ביותר של בריטניה, והוא מכיל יצירות רבות בעלות חשיבות עולמית. למרות שיש כמה יצירות יוצאות דופן מתקופות קודמות, הצד החזק ביותר של האוסף הוא הציורים האימפרסיוניסטיים והפוסט-אימפרסיוניסטיים.

הציור אליו אתייחס היום נקרא ״הבר בפולי ברז’ר״, יצירת האמנות המשמעותית האחרונה בחייו של אדוארד מאנה. הציור מדגים את מחויבותו של מאנה לריאליזם בייצוג של סצנה עכשווית שיצר באופן מפורט לפרטי פרטים בסטודיו שלו אותו דימה לבר האמיתי בפולי ברז׳ר. 

ריקי שחם מדריכת טיולים

הציור עשיר בפרטים המספקים רמזים למעמד חברתי ולמילייה. האישה בבר היא דמות אמיתית, המכונה סוזן, שעבדה כמוזגת ב-Folis-Bergère בתחילת שנות ה- 80 של המאה ה-19. 

מאנה, היה איש כרך מובהק עד סוף חייו, מאוהב בפריז אשר בה חי ועבד כל חייו, יצר מחדש את העולם האופנתי שהכיר ואהב עם כל זוהרו ועל כל חסרונותיו.

כל הציור, פרט לדמות של סוזן המוזגת, ומהבר עמוס המשקאות שלפניה, הוא למעשה ההשתקפויות שדרך המראה. האלמנטים המצויים על השיש של הבר, בין אם בקבוקי האלכוהול, התפוזים או אגרטל הפרחים, יוצרים שלם פירמידלי שהולך למצוא את פסגתו, לא בלי שובבות, בפרחים המעטרים את מחוך המלצרית עצמה. 

ציור זה היה קרקע לדיון פורה של מבקרי האומנות, היסטוריונים וסוציולוגים.

ההיבט שמשך את מרבית תשומת הלב של המבקרים היה השתקפותה של סוזן במראה ולצידה הלקוח המשופם העומד כמעט בצמוד אליה. מאנה “הואשם” בסטייה מכללי הפרספקטיבה של האקדמיה, שכן ניתן לראות אך ורק את השתקפות פניו של הלקוח המדבר עם סוזן אך לא את גופו, כפי שהיה מצפה לראות בהינתן מקומו בהשתקפות. 

מנגד המסנגרים על מאנה יגידו שמי שמגנה את מאנה לא מבין את כוונתו האמיתית: שאנחנו, הצופים, נזדהה עם עמדת הלקוח, נתפוס את מקומו ובכך ניקח חלק מסוים ביצירה.

נסכים ונאמר שקשה להסיק אם אנומליה זו היא תוצאה של רצונו של האמן או טעות פשוטה בהערכה, שלא הייתה נטולת שעשוע.

היסטוריון האמנות לארי ל. ליגו, טוען כי מאנה נוהג לקשר תפוזים לזנות בציוריו. בציור זה כלל צלחת עשויה קריסטל ועליה תפוזים ובכך יאמרו שהוא מרמז על עיסוקה. בהמשך מבקרים של מאנה טענו שסוזן היא איש המכירות וגם הסחורה – משהו שצריך לקנות יחד עם משקה.

ממליצה בחום לשבץ את Courtauld Gallery בביקורכם הבא בלונדון.
שלכם בידידות,
ריקי שחם

שיר הלל לטבע

במסלול הקסום הזה תלווה אותנו מדריכת הטיולים אנאבל סמיט.

היום בשישי שלנו, אנחנו ממשיכים את הטיול שלנו בדורסט. 

מחוז דורסט הוא שיר הלל לטבע, לעוצמה של הים כשהוא מתנגש עם מצוקי האדמה והיום שלנו מוקדש כולו להיזכר כמה יפה העולם בו אנו חיים.  

ריקי שחם מדריכת טויולים

פתחנו את הבוקר בפורטלנד – האי פורטלנד הוא הנקודה הדרומית ביותר של חוף היורה. מבודד ומחוספס, מפורסם באבן הגיר שלו. בקצה הסלעי של האי, ממוקם המגדלור ההיסטורי הצבוע באדום-לבן אשר נבנה כדי להנחות ספינות החולפות במים מסוכנים המקיפים ובמקביל משמש כסימן דרך לספינות המנווטות את דרכן בתעלת למאנש.  

שני המגדלורים המקוריים, הידועים כיום בשם Old Higher Lighthouse ו Old Lower Lighthouse, נבנו לראשונה ב-1716, נבנו מחדש ב-1869, והוצאו משימוש לאחר השלמת המגדלור הנוכחי שהושלם ב- 1906.

מגדלור פורטלנד ביל העכשווי מתנשא לגובה של 41 מטר, ובו מרכז מבקרים פתוח לציבור. טיפוס ב-153 המדרגות לראש המגדלור הבטיח לנו נוף בלתי נשכח.

ריקי שחם מדריכת טיולים

משם המשכנו לטירת קורף, ביצורים הניצבים מעל הכפר בעל אותו השם. הטירה נבנתה על ידי ויליאם הכובש, ומתוארכת למאה ה-11. זו אחת הטירות המוקדמות ביותר באנגליה שנבנתה לפחות בחלקה באמצעות אבן בעוד מרבית הטירות נבנו אז מאדמה ועץ. בשנת 1572, טירת קורף עזבה את השליטה של הכתר כאשר אליזבת הראשונה מכרה אותה לסר כריסטופר האטון. סר ג’ון בנקס קנה את הטירה בשנת 1635, והיה הבעלים שלה במהלך מלחמת האזרחים האנגלית. בזמן שבנקס נלחם בלונדון ובאוקספורד, אשתו, ליידי מרי בנקס, הובילה את ההגנה על הטירה הנצורה. הטירה נהרסה בשנת 1646 במהלך מלחמת האזרחים האנגלית. היום חורבותיה הדרמטיות של טירת קורף, השוכנות על פסגה נמוכה בין הגבעות המתגלגלות, הן מראה מרשים ועדות נוכחת של מאורעות היסטוריים חשובים בממלכה האנגלית.

ריקי שחם מדריכת טיולים

לאחר הסיור בין שרידי הטירה, ביקרנו בכפר השכן, הידוע בשל מבני הקוטג’ עשויי האבן הייחודיים למקום, בתי הקפה החמודים וכן כמה חנויות וגלריות עצמאיות נהדרות.

לאחר ארוחת הצהריים בכפר האנגלי הישן הזה, המשכנו לעבר תצורות הגיר הידועות בשם ״סלעי הארי הזקן״ בקצה הדרומי של מפרץ סטודלנד. זהו אחד מציוני הדרך המפורסמים ביותר בחוף הדרומי והוא מהווה חלק מאתר המורשת העולמית של חוף היורה ומנוהל על ידי הקרן הלאומית.

לפני אלפי שנים, סלעי הארי הזקן היו מקושרים על ידי שורה של גבעות קירטון שנשחקו במהלך עידן הקרח האחרון. ישנן מספר תיאוריות לגבי היכן קיבל הארי הזקן את שמו. יש אומרים שהוא נקרא על שם פיראט מקומי מפורסם (הארי פאי) או על שם השטן. המסלול המוביל להארי הזקן פופולרי בקרב הולכי רגל ורוכבי אופניים, יש בו שטחי דשא פתוחים המשקיפים על מצוקי החוף.

אנחנו לקחנו את אחד מטיולי הסירה העוברים ליד תצורות הסלע ולאורך חוף היורה והשקפנו על המקום בו המים נפגשים עם הסלעים מתוך הים. 

בשעות אחר הצהריים המאוחרות יותר הגענו לעיר פול Poole – עיר חוף ונמל ימי בדורסט ובה אוכלוסייה של 151,000 איש. השימוש הקדום ביותר בנמל העיר מתועד במאה ה-12 והגיע לשיאו במהלך המאה ה-18, עת היה אחד הנמלים העמוסים ביותר בבריטניה. במלחמת העולם השנייה, פול הייתה אחת מנקודות היציאה העיקריות לנחיתות נורמנדי.

פול הוא אתר נופש תיירותי, המושך אליו מבקרים מכל העולם והוא מציע עשרות פעילויות שונות – בים וביבשה. את אחה״ץ בחרנו לבלות בטיול ברחובות העיר העתיקה והקסומה ומשם המשכנו לנמל העיר. העיר פול היא ביתו של הנמל הטבעי הגדול ביותר באירופה, עם נקודות עיקריות שחובה לבקר בהן כולל חוף רציף היסטורי וחופים יפים, לרבות חוף Sandbanks המפורסם בעולם.

הרציף ההיסטורי של פול מלא בהמולה היומיומית של רציף פעיל והומה. לאורך קו המים והרחוב התחתון פזורות חנויות עצמאיות וייחודיות. לא ויתרנו על מרכז המולטימדיה המצליח להחיות את ההיסטוריה העשירה של המקום, כולל מאבקים בין פיראטים וסירות סוחרים שנמשכו מאות שנים.

בפוסט הבא – היום השביעי, חזרה ללונדון ומשם טיסה לישראל.
להתראות בקרוב.
שלכם בידידות,
ריקי שחם

מחוז דורסט

ריקי שחם מדריכת טיולים

בטיול מרהיב זה מלווה אותנו ג׳וליה פינט, מוותיקות המומחים של האזור

את הימים החמישי והשישי שלנו עשינו באחד המקומות היפים בעולם בעיני, במחוז דורסט. 

המחוז מתפרש על פני שטח של 2,653 קמ”ר גובל בסומרסט בצפון-מערב, בווילטשייר בצפון ובצפון-מזרח, בהמפשייר במזרח, באי וייט מעבר לסולנט בדרום-מזרח, בתעלת למאנש ובדבון בדרום. 

המחוז בדרום-מערב האי הבריטי, מתגאה באחוז הגבוה ביותר של אזורי מורשת בכל אנגליה, ו-44 אחוזים משטחו הוכרזו כ”אזור של יופי טבעי יוצא דופן” (Area of Outstanding Natural Beauty). אזורים של יופי טבעי יוצא דופן לרוב אינם מציעים אטרקציות למבקרים, זהו יופיים הטבעי הרב הוא שהופך אותם ראויים לשימור.

ריקי שחם מדריכת טיולים

מלבד הנופים הכפריים הירוקים, המוני מטיילים מכל רחבי העולם מגיעים לדורסט כדי לצעוד בנתיב החוף המפורסם – שביל לאומי שמשתרע לאורך חוף דורסט היפהפה. קו החוף של דורסט, המכונה חוף היורה (Jurassic Coast), משתרע לאורך כ-150 ק”מ, ורובו הוכרז כאתר מורשת עולמית בזכות התצורות הגיאולוגיות המרתקות שבו. החוף מורכב מצוקים שמתוארכים לעידן היורה והקרטיקון וכן לפני עשרות מיליוני שנים הסתובבו כאן דינוזאורים…

בין האתרים המעניינים מבחינה נופית באזור החוף ראויים במיוחד לציון דרדל דור (Durdle Door), קשת טבעית ענקית היורדת אל הים, ומפרץ לולוורת’ (Lulworth Cove) שיופיו הרב, בצירוף העניין הגיאולוגי שהוא מעורר, מושכים אליו כמיליון מבקרים בכל קיץ.

טוב לדעת לפני טיול בדורסט שמזג האוויר יכול להיות די בלתי צפוי אז כדאי שתארזו מעיל עמיד למים עם ברדס והרבה שכבות במיוחד בחורף ובסתיו. בנוסף, חלק מהטיולים על קו החוף כוללים עליות תלולות, ובתנאים רטובים יותר עלולים להיות חלקים למדי, אז יש ללבוש נעלי הליכה מתאימות. 

את הבוקר של היום החמישי פתחנו בלחקור את דרדל דור ו-Lulworth Cove המרהיבים בבוקר. 

הקשת הטבעית דרדל דור הוא אחד מהמקומות המצולמים ביותר לאורך חוף היורה. הקשת בסלע נוצרה ע”י שחיקה במפגש בין הים לסלעי הגיר הרכים. במקום שבילי הליכה לאורך צוקי הגיר הלבנים הגבוהים. 

משם טיילנו לאורך הצוקים אל לולוורת’ קוב היפה לא פחות. מפרץ Lulworth Cove נמצא 2 ק”מ אחרי Durdle Door והוא המשכו של חוף היורה. גם שם תופעות מעניינות של מפגש הים עם אבן הגיר. חתכי סלע מדהימים ביופיים והמפרץ העגול והיפה של הכפר Lulworth. כשמגיעים לחוף עצמו קשה להבין את עוצמת התופעה ולכן עלינו לראש הגבעה הסמוכה ומלמעלה מפליא לראות איך הטבע יצר מעין בריכה עגולה כמעט סימטרית, מוקפת רכסים ורק פתח קטן נשאר לכיוון הים. אין מקום טוב יותר להרגיש את כוחו העצום של הטבע כשאתה חשוף לרסס של הגלים במלואו, להתמזגות של השמיים והים והצוקים מכל עבר. בצהריים הגענו לכפר הציורי West Lulworth, בו אכלנו פיש אנד צ’יפס נהדר לארוחת צהריים מ-Finley’s Café.

לאחר ארוחת הצהריים, שמנו פעמינו לווימות׳, עיירת חוף המונה למעלה מ-50,000 איש, בה נערכו תחרויות השיט באולימפיאדת לונדון 2012. בווימות׳ ביקרנו בגנים הסובטרופיים של אבוטסברי שם פורחים צמחים נדירים ואקזוטיים מכל העולם, כולל צמחי אקליפטוס ובננה, שדרת פרחי מגנוליה ושבילים עטורי עצי דקל בכיס גן העדן הלא ידוע הזה.

את הערב סיימנו בארוחת ערב באחת ממסעדות הדגים שבנמל שבעיירה.

על היום השישי בטיול אספר בפוסט הבא.
שנה אזרחית טובה ושקטה לכולם.
שלכם בידידות,
ריקי שחם