מוזיאון ד׳אורסיי

ריקי שחם מדריכת טיולים

בסיור זה תלווה אותנו אדלין קיסופ, היסטוריונית של האומנות המתמחה באימפרסיוניזם ופוסט אימפרסיוניזם.

עדיין תחת הרשמים של הטיול האחרון בפריז, הפוסט הזה מוקדש למוזיאון אורסיי.

מוזיאון ד’אורסיי הוא מוזיאון לאומי שנחנך ב-1986 בפריז. במוזיאון יש את האוסף הגדול ביותר של ציורים אימפרסיוניסטיים ופוסט-אימפרסיוניסטים בעולם, עם כמעט 1,100 ציורים.
בטרם נוסד המוזיאון, שימש המבנה כתחנת רכבת שנקראה גאר ד’אורסה, המיועדת לקו הרכבת פריז – אורליאן. ב-1939 הופסקה תנועת הרכבות בתחנה, כי רציפיה היו קצרים מדי לרכבות בהן נעשה שימוש. במהלך מלחמת העולם השנייה שימש המבנה כבית מיון דואר.
ב-1977 החליטה ממשלת צרפת להפוך את המבנה למוזיאון. המבנה הותאם ליעודו החדש – זאת, באמצעות בניית כ-20,000 מטרים רבועים של שטחי תצוגה.
ממוקם ברובע השביעי של פריז לאורך הגדה השמאלית של הסיין, הוא ממוקם בתחנת אורסיי לשעבר, שהיתה תחנת רכבת אשר נבנתה על ידי ויקטור לאלו בשנים 1898 עד 1900.

ריקי שחם מדריכת טיולים
המקום נפתח מחדש כמוזיאון אומנות על שלל סוגיה: ציור, פיסול, אמנות דקורטיבית, אמנות גרפית, צילום, אדריכלות וכו’. זהו אחד המוזיאונים הגדולים באירופה לתקופה זו והוא מביא את המבקרים לביקור במאה ה- 19 במלוא הדרה האומנותי.
קומות שלוש ארבע וחמש, הן משכנן של כמה מיצירותיהם האימפרסיוניסטיות ופוסט אימפרסיוניסטיות המפורסמות של אמנים גדולים כמו מונה (מעל 90 מיצירותיו המקוריות של האמן נמצאות כאן בתצוגה קבועה) וואן-גוך. המוזיאון מחולק לחמש קומות, כאשר כל אחת מהן מוקדשת לתקופה אחרת ובה אמנים אשר פעלו בה. למשל בקומת הקרקע נפגוש ביצירות אמנות המוקדמות יותר, המיוחסות לשנים 1848-1871 וביניהם האומן דלקרואה אליו כבר התייחסתי באחד הפוסטים שלי.

ריקי שחם מדריכת טיולים
במוזיאון מוצגים דרך קבע כמה מהציורים המפורסמים בעולם: כפור לבן של קאמי פיסארו, אולימפיה, גברת מוריזו עם זר סיגליות, ארוחת בוקר על הדשא של אדואר מאנה, תפוחים ותפוזים של פול סזאן, שושנות מים כחולות של קלוד מונה,כיתת הריקוד והאבסינת של אדגר דגה ומספר עבודות ידועות של וינסנט ואן גוך – דיוקן עצמי, הסיאסטה, הכנסייה באובר, מבט משבה, האישה האיטלקית, ליל כוכבים מעל הרון, דיוקנו של ד”ר גאשה.

ריקי שחם מדריכת טיולים
לעתים קרובות מוקמות תערוכות מונוגרפיות או נושאיות זמניות הנוגעות ליצירתו של אמן, תנועה או שאלה בתולדות האמנות. באודיטוריום מתקיימים אירועים שונים, קונצרטים, קולנוע, תיאטרון צללים, כנסים ומופעים המיועדים במיוחד לקהל צעיר.
המוזיאון, כמו גם כל המבנים הקודמים לו במיקום זה, לוקחים את שמו מהרציף הסמוך: Quai d’Orsay.
בפוסטים הבאים, נתמקד במספר עבודות המוצגות במוזיאון זה.

שלכם בידידות,
ריקי שחם

מארק רותקו

ריקי שחם מדריכת טיולים

היסטוריונית האופנה שנטל וולייר ליוותה אותנו בביקור זה

בסוף השבוע שעבר הייתי בפריז, ליוויתי משפחה מקסימה בת 4 דורות לטיול בן חמישה ימים ימים לרגל אירוע משפחתי של פעם בחיים. 

אחד המקומות בהם ביקרנו הוא מוזיאון קרן לואי ויטון שהוקם על ידי קבוצת LVMH בשנת 2014. 

המבנה יוצא הדופן תוכנן על ידי האדריכל האמריקאי פרנק גרי, הממוקם ב-Jardin d’Acclimatation, שביער בולון בפריז. מדובר באחד המבנים המרשימים ביותר בעיר, מבנה שעשוי כולו ממשטחי זכוכית ומתכות. אותם משטחי זכוכית, יוצרים גם מראה מיוחד של מפלסים וחללים ייחודיים גם בתוך המבנה כשמוצגים ותערוכות פזורים בכל החללים השונים. 

ריקי שחם מדריכת טיולים

אם שמו של פרנק גרי מוכר לכם, הרי זה בשל היותו אחראי לכמה מהמבנים המפורסמים ביותר בעולם וביניהם מוזיאון גוגנהיים בספרד, מוזיאון הסובלנות בירושלים, אולם הקונצרטים על שם וולט דיסני בלוס-אנג׳לס ועוד.

המוזיאון מוקדש במיוחד לאמנות מודרנית ועכשווית ולדברי קרן לואי ויטון הוא נוסד בשאיפה להיות “מרחב חדש הפותח דיאלוג עם קהל רחב ומציע לאמנים ואינטלקטואלים פלטפורמה לדיאלוג”.

הבניין, משתרע על שטח של 11,779 מ”ר וגובהו עולה על ארבעים מטרים. בסך הכל דרשה הקמת המבנה עבודה משותפת של למעלה מ-40 מהנדסים ולמעלה מ-700 עובדים. כמו כן נוצרו כשלושים פטנטים, במיוחד עבור חיבורים של מפרשי הזכוכית הכפופים להתנגדות רוח חזקה.

ריקי שחם מדריכת טיולים. ריקי שחם מדריכת טיולים

לצד תערוכות גדולות של אמנות מודרנית, המוזיאון מציע תערוכות המוקדשות לדמויות גדולות בעולם האמנות כגון אנדי וורהול וז׳אן מישל בסקיאט. המוזיאון מציע מבט על סצנת האמנות העכשווית בצרפת וברחבי העולם ומזמין אמנים צעירים לאומיים ובינלאומיים לדמיין פרויקט ספציפי עבור הקרן, תוך דיאלוג עם הבניין עצמו.

התערוכה המוצגת בימים אלה היא של ​​מארק רותקו (1903 – 1970) צייר יהודי-אמריקאי, יליד לטביה. 

רותקו היה ממייסדי זרם האקספרסיוניזם המופשט, מונח המתייחס לתנועת אמנות בציור האמריקאי שהתפתחה אחרי מלחמת העולם השנייה וששמה את ניו-יורק על המפה של עולם האמנות המערבי, לאחר שנים רבות בה בירת האמנות הייתה פריז. 

רותקו התבלט בהתמקדותו ברגשות בסיסיים בסגנון ציור שכונה ״שדות הצבע״. הוא נהג למלא את ציוריו על פי רוב במספר קטן של צבעים בולטים, כמעט ללא פרטים גלויים לעין והשתמש במשטחי צבע נרחבים ככלי עיקרי להבעה. יצירתו נחשבת לרוב אקספרסיוניסטית ומופשטת, למרות שרותקו לא הסכים להיכלל תחת תוויות. הוא התעקש שאינו אמן אבסטרקט ושתיאור זה לא מדויק, בדיוק כמו תיאורו כאמן שדות צבע. רותקו טען ש”המטרה היחידה שלי היא לבטא רגשות אנושיים בסיסיים… טרגדיה, אקסטזה, אבדון וכולי..״. עבורו צבע היה “רק כלי” לבטא רגשות אנושיים ודתיים באופן טהור.

אל תוותרו על ביקור בתערוכה זו המוצגת במוזיאון קרן לואי ויטון. התערוכה פתוחה לקהל עד 02.04.24. 

שלכם בידידות,
ריקי שחם

לונדון בעקבות ג׳יימס בונד

ריקי שחם מדריכת טיולים

בסיור זה תלווה אותנו אוליביה וואלס, שחקנית המתמחה בתיאטרון בלשי

מגיבור ספרותי אלמותי אחד למשנהו. והפעם הצצה לסיור בן 4 שעות בכמה מאתריה היפים ביותר של לונדון בעקבות ג׳יימס בונד.

לונדון היא כידוע עיר בעלת אינסוף אפשרויות ולא ניתן להתעלם שנוצרו בה כמה מהדמויות הספרותיות והקולנועיות המפורסמות בעולם. 

סיור נוסף שערכתי בעיר ועליו אני ממליצה בחום רב הוא לונדון בעקבות דמותו של ג’יימס בונד.

דמותו של בונד נוצרה בשנת 1953 על ידי הסופר איאן פלמינג, סוכן ביון ומרגל בעצמו, אשר פרש משירות פעיל ויצר דמות ספרותית ובהמשך קולנועית בצלמו ובהשראת סיפורים מאנשים אשר פגש לאורך שנות שירותו.

בונד, הידוע בכינויו 007, הוא סוכן בשירות המודיעין הבריטי “MI6”. מעבר להיותו הסוכן הטוב ביותר בשירות, הידוע בתושייה שלו, באומץ ליבו, ביכולתו לצאת ממצבים בלתי אפשריים, הוא ידוע לשימצה גם בשל שחצנותו, מרדנותו בחוקים, אהבתו לאורח חיים ראוותני, מכוניות מרוץ, חיבתו לאלכוהול ולנשים יפות. 

ריקי שחם מדריכת טיולים

ספרו הראשון של פלמינג היה “קזינו רויאל”, ומרגע פירסומו זכה לאהדה רבה. במרוצת השנים, 14 הספרים שכתב פלמינג הפכו לסדרת סרטים וזו הפכה את בונד לאחת האייקוניות ביותר שעולם הקולנוע ידע. 

לונדון מלאה באתרים אייקונים שהופיעו בספרי בונד לאורך השנים. חלק מהאתרים האלו הם למעשה אתרי תיירות מרכזיים בלונדון, כמו ארמון בקינגהאם ושכונת נוטינג היל.

הסיור בעקבות בונד אורך ארבע שעות ונקודת ההתחלה היא ווקסהול, ביתו של מטה המודיעין הבריטי הלא הוא ה- MI6, זהו בניין מרשים המשקיף על גשר ווקסהול והוא באמת משמש את מטה המודיעין הבריטי. 

את מטה MI6 ניתן לראות בסרטים רבים מאז הופעת הבכורה שלו בגולדן איי מ-1995. על המסך הוא הותקף בסרטים סקייפול, העולם אינו מספיק וספקטר. 

משם נמשיך צפונה מעבר לגשר ווקסהול לשכונת מייפר כדי להציץ בביתו של איאן פלמינג, הממוקם בכיכר ויקטוריה 16 השוכן בין ארמון בקינגהאם ותחנת ויקטוריה. זה היה בסיסו הלונדוני של פלמינג משנת 1953. נעצור למשקה קצר בבר הדיוקס, אחד המקומות האהובים על בונד, שם שתה את המרטיני המפורסם שלו ״מנוער, לא מעורבב״.

ריקי שחם מדריכת טיוליםבר הדיוקס  Dukes Bar

עוד הליכה קצרה אל עבר נוטינג היל, בדרך על פני הייד פארק אל הקתדרלה היוונית-אורתודוקסית של סנט סופיה על כביש מוסקבה. החלק הפנימי מלא בפסיפסים ביזנטיים מקושטים ומוכפל לכנסיית סנט פטרסבורג, שם נטליה פוגשת את בוריס גרישנקו בגולדן איי.

במרחק הליכה קצר משם נמצא ארמון בקינגהאם, אין תייר בלונדון שלא מבקר בארמון הרשמי של בית המלוכה. מעטים זוכרים שהארמון כיכב בסרט “למות ביום אחר” עת המרגל המהולל מבצע קפיצה מהגג של הארמון, באחת הסצנות המגניבות ביותר בסרטי בונד.

בקצהו של ארמון בקינגהאם נמצא אחד הפארקים המלכותיים של לונדון, פארק סנט ג’יימס. ב״לא זמן למות״ משנת 2021 מדלן סוואן, אהובתו של בונד, חוצה את פארק סנט ג’יימס בדרכה למשרדה. הפארק ממוקם ברובע וסטמינסטר שם נמצא גשר ווסטמינסטר, הגשר הסמוך לבית הפרלמנט ולביג בן ואף על פי שגם אותו אפשר לראות בכמה וכמה מסרטי בונד לאורך השנים, בסרט ספקטר הוא מקבל תפקיד משמעותי עת באחד הקטעים הדרמטיים בסרט הגשר מתפוצץ. שם גם נסיים את הסיור שלנו. 

לסיכום, ג׳יימס בונד מצליח לשקף את המתח בין המסורת למודרניות שמאפיין יותר מכל את לונדון. סיור בעקבות דמותו, מציג את ההיסטוריה העשירה של העיר יחד עם החדשנות והטכנולוגיה המאפיינים אותה וכמובן את המגוון התרבותי והאתני של העיר.

שלכם בידידות,
ריקי שחם

מוזיאון שרלוק הולמס 

ריקי שחם מדריכת טיולים

לפני שנעזוב את לונדון, עוד המלצה חמה בפרט לחובבי ספרות המתח והמסתורין (אבל לא רק!).

ממוקם באחת הכתובות המפורסמות בעולם, מוזיאון שרלוק הולמס משחזר באהבה את העולם המואר בגז של הבלש האייקוני של לונדון וסביבתו הוויקטוריאנית. המוזיאון הפרטי המתוייר ביותר בלונדון מארח כשני מיליון מבקרים בשנה, מספק אוצר של פריטים הקשורים לשרלוק הולמס ולמקרים המפורסמים שהוא פתר, באותה הסביבה שנתנה להם השראה.

ריקי שחם מדריכת טיולים

המוזיאון ממוקם ברחוב בייקר 221B, לונדון. על פי סיפוריו של סר ארתור קונאן דויל, שיצר את דמותו של שרלוק הולמס, הפך האחרון בית זה למקום מגוריו מ-1881 עד 1904. החדרים במבנה מתוחזקים נאמנה כדי לתת למבקרים מכל רחבי העולם תובנה על חייו וסיפוריו של הבלש המפורסם, וכן חוויה בלתי נשכחת ואותנטית של לונדון הוויקטוריאנית.

בית עירוני ג’ורג’יאני מפואר זה הוא בן ארבע קומות, נבנה בשנת 1815, שימש תחילה כאכסנייה, עד שפתח את שעריו כמוזיאון בשנת 1990 על ידי האגודה הבינלאומית שרלוק הולמס (ארגון ללא מטרת רווח) מתוך שאיפה לחלוק את הידע, התשוקה והאהבה לדמות הספרותית האיקונית.

המוזיאון הינו תצוגה ה”משחזרת” את חדר מגוריו של הולמס, בהתאם לתיאורים המופיעים בספרים. למשל חדר המגורים נמצא בקומה השנייה במעלה 17 מדרגות, בצד הפונה אל החצר ובו כל החפצים שאוזכרו בסיפוריו של דוייל לרבות הכורסא הגדולה שליד האח, כלי הכימיה של הולמס, אוספי זכוכיות מגדלת, המקטרות והכובעים שלו.

ריקי שחם מדריכת טיולים

חדרו של ד”ר ווטסון נמצא כמתואר בספר בחדר הפונה לאחורי הבית בקומה השניה. בחדר מוצגים חפצים המוזכרים כשייכים לווטסון וביניהם ספרי רפואה, תיק רופא, וכן יומן המציג את הערותיו בכתב יד של ווטסון.

חדרה של בעלת הבית, גברת האדסון, נמצא כמתואר בספרים בחזית הבית בקומה השנייה. 

בקומה השלישית ניתן לראות בובות שעווה של הדמויות השונות המופיעות בסיפורים, וביניהן את שרלוק הולמס, ווטסון, פרופסור מוריארטי, ועוד.

בקומת הקרקע של המוזיאון נמצאת חנות המזכרות.

עובדי המוזיאון כולם לבושים בבגדים האופייניים לתקופה הוויקטוריאנית, משווים לביקור חוויה שלמה וחה של ספריו האלמותיים של סר ארתור קונאן דוייל. 

ממליצה בחום.
שלכם בידידות,
ריקי שחם 

 

חזרה ללונדון

ריקי שחם מדריכת טיולים

בנסיעה זו תלווה אותנו לוריין סאמייליקן

את היום השביעי והאחרון בטיולנו התחלנו בנסיעת בוקר מוקדמת, עת האוטובוס שלנו לקח אותנו חזרה ללונדון. נסיעה של שעה וחצי הובילה אותנו ממרחביה הכפריים של אנגליה אל הכרך הסואן של לונדון. 

לפנינו יום שלם כמעט שהוקדש לטיולים, להצגות, למוזיאונים, לקניות – העיר היא היצע אינסופי של אטרקציות. 

מבחינתי זו היתה הזדמנות לחזות לראשונה בחיי באחד מאוספי האמנות היפים והחשובים בעולם ב- Courtauld Gallery. הגלרייה שוכנת בבית סומרסט, ארמון בסגנון ניאו-קלאסי הממוקם בצידו הדרומי של הסטרנד שבמרכז לונדון, על הגדה הצפונית של נהר התמזה. חלקו המרכזי של המבנה הבנוי בסגנון ניאו קלאסי נבנה בין 1776 – 1796. אגפיו הצפוניים והדרומיים של המבנה נבנו בסגנון ויקטוריאני. המבנה קרוי על שם בניין בשם זה שעמד באותו אתר קודם לכן.

Courtauld Gallery היא ביתם של אחד מאוספי הציורים הגדולים ביותר של בריטניה, והוא מכיל יצירות רבות בעלות חשיבות עולמית. למרות שיש כמה יצירות יוצאות דופן מתקופות קודמות, הצד החזק ביותר של האוסף הוא הציורים האימפרסיוניסטיים והפוסט-אימפרסיוניסטיים.

הציור אליו אתייחס היום נקרא ״הבר בפולי ברז’ר״, יצירת האמנות המשמעותית האחרונה בחייו של אדוארד מאנה. הציור מדגים את מחויבותו של מאנה לריאליזם בייצוג של סצנה עכשווית שיצר באופן מפורט לפרטי פרטים בסטודיו שלו אותו דימה לבר האמיתי בפולי ברז׳ר. 

ריקי שחם מדריכת טיולים

הציור עשיר בפרטים המספקים רמזים למעמד חברתי ולמילייה. האישה בבר היא דמות אמיתית, המכונה סוזן, שעבדה כמוזגת ב-Folis-Bergère בתחילת שנות ה- 80 של המאה ה-19. 

מאנה, היה איש כרך מובהק עד סוף חייו, מאוהב בפריז אשר בה חי ועבד כל חייו, יצר מחדש את העולם האופנתי שהכיר ואהב עם כל זוהרו ועל כל חסרונותיו.

כל הציור, פרט לדמות של סוזן המוזגת, ומהבר עמוס המשקאות שלפניה, הוא למעשה ההשתקפויות שדרך המראה. האלמנטים המצויים על השיש של הבר, בין אם בקבוקי האלכוהול, התפוזים או אגרטל הפרחים, יוצרים שלם פירמידלי שהולך למצוא את פסגתו, לא בלי שובבות, בפרחים המעטרים את מחוך המלצרית עצמה. 

ציור זה היה קרקע לדיון פורה של מבקרי האומנות, היסטוריונים וסוציולוגים.

ההיבט שמשך את מרבית תשומת הלב של המבקרים היה השתקפותה של סוזן במראה ולצידה הלקוח המשופם העומד כמעט בצמוד אליה. מאנה “הואשם” בסטייה מכללי הפרספקטיבה של האקדמיה, שכן ניתן לראות אך ורק את השתקפות פניו של הלקוח המדבר עם סוזן אך לא את גופו, כפי שהיה מצפה לראות בהינתן מקומו בהשתקפות. 

מנגד המסנגרים על מאנה יגידו שמי שמגנה את מאנה לא מבין את כוונתו האמיתית: שאנחנו, הצופים, נזדהה עם עמדת הלקוח, נתפוס את מקומו ובכך ניקח חלק מסוים ביצירה.

נסכים ונאמר שקשה להסיק אם אנומליה זו היא תוצאה של רצונו של האמן או טעות פשוטה בהערכה, שלא הייתה נטולת שעשוע.

היסטוריון האמנות לארי ל. ליגו, טוען כי מאנה נוהג לקשר תפוזים לזנות בציוריו. בציור זה כלל צלחת עשויה קריסטל ועליה תפוזים ובכך יאמרו שהוא מרמז על עיסוקה. בהמשך מבקרים של מאנה טענו שסוזן היא איש המכירות וגם הסחורה – משהו שצריך לקנות יחד עם משקה.

ממליצה בחום לשבץ את Courtauld Gallery בביקורכם הבא בלונדון.
שלכם בידידות,
ריקי שחם

שיר הלל לטבע

במסלול הקסום הזה תלווה אותנו מדריכת הטיולים אנאבל סמיט.

היום בשישי שלנו, אנחנו ממשיכים את הטיול שלנו בדורסט. 

מחוז דורסט הוא שיר הלל לטבע, לעוצמה של הים כשהוא מתנגש עם מצוקי האדמה והיום שלנו מוקדש כולו להיזכר כמה יפה העולם בו אנו חיים.  

ריקי שחם מדריכת טויולים

פתחנו את הבוקר בפורטלנד – האי פורטלנד הוא הנקודה הדרומית ביותר של חוף היורה. מבודד ומחוספס, מפורסם באבן הגיר שלו. בקצה הסלעי של האי, ממוקם המגדלור ההיסטורי הצבוע באדום-לבן אשר נבנה כדי להנחות ספינות החולפות במים מסוכנים המקיפים ובמקביל משמש כסימן דרך לספינות המנווטות את דרכן בתעלת למאנש.  

שני המגדלורים המקוריים, הידועים כיום בשם Old Higher Lighthouse ו Old Lower Lighthouse, נבנו לראשונה ב-1716, נבנו מחדש ב-1869, והוצאו משימוש לאחר השלמת המגדלור הנוכחי שהושלם ב- 1906.

מגדלור פורטלנד ביל העכשווי מתנשא לגובה של 41 מטר, ובו מרכז מבקרים פתוח לציבור. טיפוס ב-153 המדרגות לראש המגדלור הבטיח לנו נוף בלתי נשכח.

ריקי שחם מדריכת טיולים

משם המשכנו לטירת קורף, ביצורים הניצבים מעל הכפר בעל אותו השם. הטירה נבנתה על ידי ויליאם הכובש, ומתוארכת למאה ה-11. זו אחת הטירות המוקדמות ביותר באנגליה שנבנתה לפחות בחלקה באמצעות אבן בעוד מרבית הטירות נבנו אז מאדמה ועץ. בשנת 1572, טירת קורף עזבה את השליטה של הכתר כאשר אליזבת הראשונה מכרה אותה לסר כריסטופר האטון. סר ג’ון בנקס קנה את הטירה בשנת 1635, והיה הבעלים שלה במהלך מלחמת האזרחים האנגלית. בזמן שבנקס נלחם בלונדון ובאוקספורד, אשתו, ליידי מרי בנקס, הובילה את ההגנה על הטירה הנצורה. הטירה נהרסה בשנת 1646 במהלך מלחמת האזרחים האנגלית. היום חורבותיה הדרמטיות של טירת קורף, השוכנות על פסגה נמוכה בין הגבעות המתגלגלות, הן מראה מרשים ועדות נוכחת של מאורעות היסטוריים חשובים בממלכה האנגלית.

ריקי שחם מדריכת טיולים

לאחר הסיור בין שרידי הטירה, ביקרנו בכפר השכן, הידוע בשל מבני הקוטג’ עשויי האבן הייחודיים למקום, בתי הקפה החמודים וכן כמה חנויות וגלריות עצמאיות נהדרות.

לאחר ארוחת הצהריים בכפר האנגלי הישן הזה, המשכנו לעבר תצורות הגיר הידועות בשם ״סלעי הארי הזקן״ בקצה הדרומי של מפרץ סטודלנד. זהו אחד מציוני הדרך המפורסמים ביותר בחוף הדרומי והוא מהווה חלק מאתר המורשת העולמית של חוף היורה ומנוהל על ידי הקרן הלאומית.

לפני אלפי שנים, סלעי הארי הזקן היו מקושרים על ידי שורה של גבעות קירטון שנשחקו במהלך עידן הקרח האחרון. ישנן מספר תיאוריות לגבי היכן קיבל הארי הזקן את שמו. יש אומרים שהוא נקרא על שם פיראט מקומי מפורסם (הארי פאי) או על שם השטן. המסלול המוביל להארי הזקן פופולרי בקרב הולכי רגל ורוכבי אופניים, יש בו שטחי דשא פתוחים המשקיפים על מצוקי החוף.

אנחנו לקחנו את אחד מטיולי הסירה העוברים ליד תצורות הסלע ולאורך חוף היורה והשקפנו על המקום בו המים נפגשים עם הסלעים מתוך הים. 

בשעות אחר הצהריים המאוחרות יותר הגענו לעיר פול Poole – עיר חוף ונמל ימי בדורסט ובה אוכלוסייה של 151,000 איש. השימוש הקדום ביותר בנמל העיר מתועד במאה ה-12 והגיע לשיאו במהלך המאה ה-18, עת היה אחד הנמלים העמוסים ביותר בבריטניה. במלחמת העולם השנייה, פול הייתה אחת מנקודות היציאה העיקריות לנחיתות נורמנדי.

פול הוא אתר נופש תיירותי, המושך אליו מבקרים מכל העולם והוא מציע עשרות פעילויות שונות – בים וביבשה. את אחה״ץ בחרנו לבלות בטיול ברחובות העיר העתיקה והקסומה ומשם המשכנו לנמל העיר. העיר פול היא ביתו של הנמל הטבעי הגדול ביותר באירופה, עם נקודות עיקריות שחובה לבקר בהן כולל חוף רציף היסטורי וחופים יפים, לרבות חוף Sandbanks המפורסם בעולם.

הרציף ההיסטורי של פול מלא בהמולה היומיומית של רציף פעיל והומה. לאורך קו המים והרחוב התחתון פזורות חנויות עצמאיות וייחודיות. לא ויתרנו על מרכז המולטימדיה המצליח להחיות את ההיסטוריה העשירה של המקום, כולל מאבקים בין פיראטים וסירות סוחרים שנמשכו מאות שנים.

בפוסט הבא – היום השביעי, חזרה ללונדון ומשם טיסה לישראל.
להתראות בקרוב.
שלכם בידידות,
ריקי שחם

מחוז דורסט

ריקי שחם מדריכת טיולים

בטיול מרהיב זה מלווה אותנו ג׳וליה פינט, מוותיקות המומחים של האזור

את הימים החמישי והשישי שלנו עשינו באחד המקומות היפים בעולם בעיני, במחוז דורסט. 

המחוז מתפרש על פני שטח של 2,653 קמ”ר גובל בסומרסט בצפון-מערב, בווילטשייר בצפון ובצפון-מזרח, בהמפשייר במזרח, באי וייט מעבר לסולנט בדרום-מזרח, בתעלת למאנש ובדבון בדרום. 

המחוז בדרום-מערב האי הבריטי, מתגאה באחוז הגבוה ביותר של אזורי מורשת בכל אנגליה, ו-44 אחוזים משטחו הוכרזו כ”אזור של יופי טבעי יוצא דופן” (Area of Outstanding Natural Beauty). אזורים של יופי טבעי יוצא דופן לרוב אינם מציעים אטרקציות למבקרים, זהו יופיים הטבעי הרב הוא שהופך אותם ראויים לשימור.

ריקי שחם מדריכת טיולים

מלבד הנופים הכפריים הירוקים, המוני מטיילים מכל רחבי העולם מגיעים לדורסט כדי לצעוד בנתיב החוף המפורסם – שביל לאומי שמשתרע לאורך חוף דורסט היפהפה. קו החוף של דורסט, המכונה חוף היורה (Jurassic Coast), משתרע לאורך כ-150 ק”מ, ורובו הוכרז כאתר מורשת עולמית בזכות התצורות הגיאולוגיות המרתקות שבו. החוף מורכב מצוקים שמתוארכים לעידן היורה והקרטיקון וכן לפני עשרות מיליוני שנים הסתובבו כאן דינוזאורים…

בין האתרים המעניינים מבחינה נופית באזור החוף ראויים במיוחד לציון דרדל דור (Durdle Door), קשת טבעית ענקית היורדת אל הים, ומפרץ לולוורת’ (Lulworth Cove) שיופיו הרב, בצירוף העניין הגיאולוגי שהוא מעורר, מושכים אליו כמיליון מבקרים בכל קיץ.

טוב לדעת לפני טיול בדורסט שמזג האוויר יכול להיות די בלתי צפוי אז כדאי שתארזו מעיל עמיד למים עם ברדס והרבה שכבות במיוחד בחורף ובסתיו. בנוסף, חלק מהטיולים על קו החוף כוללים עליות תלולות, ובתנאים רטובים יותר עלולים להיות חלקים למדי, אז יש ללבוש נעלי הליכה מתאימות. 

את הבוקר של היום החמישי פתחנו בלחקור את דרדל דור ו-Lulworth Cove המרהיבים בבוקר. 

הקשת הטבעית דרדל דור הוא אחד מהמקומות המצולמים ביותר לאורך חוף היורה. הקשת בסלע נוצרה ע”י שחיקה במפגש בין הים לסלעי הגיר הרכים. במקום שבילי הליכה לאורך צוקי הגיר הלבנים הגבוהים. 

משם טיילנו לאורך הצוקים אל לולוורת’ קוב היפה לא פחות. מפרץ Lulworth Cove נמצא 2 ק”מ אחרי Durdle Door והוא המשכו של חוף היורה. גם שם תופעות מעניינות של מפגש הים עם אבן הגיר. חתכי סלע מדהימים ביופיים והמפרץ העגול והיפה של הכפר Lulworth. כשמגיעים לחוף עצמו קשה להבין את עוצמת התופעה ולכן עלינו לראש הגבעה הסמוכה ומלמעלה מפליא לראות איך הטבע יצר מעין בריכה עגולה כמעט סימטרית, מוקפת רכסים ורק פתח קטן נשאר לכיוון הים. אין מקום טוב יותר להרגיש את כוחו העצום של הטבע כשאתה חשוף לרסס של הגלים במלואו, להתמזגות של השמיים והים והצוקים מכל עבר. בצהריים הגענו לכפר הציורי West Lulworth, בו אכלנו פיש אנד צ’יפס נהדר לארוחת צהריים מ-Finley’s Café.

לאחר ארוחת הצהריים, שמנו פעמינו לווימות׳, עיירת חוף המונה למעלה מ-50,000 איש, בה נערכו תחרויות השיט באולימפיאדת לונדון 2012. בווימות׳ ביקרנו בגנים הסובטרופיים של אבוטסברי שם פורחים צמחים נדירים ואקזוטיים מכל העולם, כולל צמחי אקליפטוס ובננה, שדרת פרחי מגנוליה ושבילים עטורי עצי דקל בכיס גן העדן הלא ידוע הזה.

את הערב סיימנו בארוחת ערב באחת ממסעדות הדגים שבנמל שבעיירה.

על היום השישי בטיול אספר בפוסט הבא.
שנה אזרחית טובה ושקטה לכולם.
שלכם בידידות,
ריקי שחם

הפארק הלאומי אקסמור

ריקי שחם מדריכת טיולים

בטיול היפה הזה ליוותה אותנו אגנס צ׳סטרנין

את היום הרביעי שלנו (והלילה) בטיולנו לדרום-מערב אנגליה הכפרית, הקדשנו במלואו לפארק הלאומי אקסמור המשתרע על פני שני המחוזות דבון וסומרסט. 

בין אם זה הליכה בעקבות אתרים היסטוריים, צפייה בחיות בר, סוסי הפוני הפראיים והנוף הירוק המתגלגל או שיטוט באחו הירוק והאינסופי, יש הרבה דברים לעשות באקסמור.

גם בלילה, המקום הפראי הזה הוא אתר תיירותי יוצא דופן – שמורת השמיים האפלים הראשונה באירופה ואחד המקומות הבודדים בבריטניה שבהם ניתן ליהנות משמים בהירים וזרועי כוכבים.

מוכנים? אז נתחיל !

עזבנו את בריסטול מוקדם בבוקר ושמנו פעמינו לכפר העתיק ביותר בשמורת הטבע אקסמור ואחד הכפרים העתיקים ביותר באנגליה שנקרא דאנסטר.

הכפר המעניין הזה של ימי הביניים באנגליה, ספוג מורשת, בליבו נמצא עדיין שוק צמר וחוטים במבנה עץ מתומן ומרשים בן 400 שנה. זו היתה נקודת מסחר של המאה ה-17 עבור צמר ובדים וביקור בתוך השוק הוא סוג של נסיעה בזמן לימים רחוקים.

משם המשכנו לטירת דאנסטר, טירה מבוצרת אשר נבנתה במאה ה-11 על ראש גבעה תלולה הנקראת הטור, לאחר הכיבוש הנורמני. לטירה גנים תלויים ומדורגים מהם נשקף נוף מרהיב. ביקרנו גם בטחנת המים ההיסטורית שעדיין פועלת. 

את ארוחת הצהריים סעדנו בפיקניק כפרי על אחת ממדשאות הטירה, משקיפים על הירוק המלבלב שמקיף מכל עבר.

ריקי שחם מדריכת טיולים

משם המשכנו לספארי בעקבות חיות הבר וסוסי הפוני הייחודים של אקסמור. הפוני הללו הם ילידי בריטניה והם מסתובבים בה כבר אלפי שנים. לאחר שהמספרים התמעטו עד כמעט הכחדה סביב מלחמת העולם השנייה, נעשו מאמצים גדולים לשמר את סוסי הפוניֿ, ‘פראיים’ במובן זה שהם חופשיים לשוטט בעדרים כרצונם. בקרנו במרכז פוני אקסמור, ארגון צדקה נפלא המוקדש לקידום והגנה על סוסי הבר האלה, שם קיבלנו הסבר על חייהם. בספארי שלנו, זכינו גם לראות בין השאר איילים, חזירי בר, סנאים, ציפורים נדירות.

ריקי שחם מדריכת טיולים

ב״עמק הסלעים״ זכינו לראות עיזים פראיות שחיות זה אלפי שנים על ומסביב לשולי המצוק, הן עוזרות לשמור על הנוף עם הרגלי המרעה שלהם. לפי האגדה ״עמק הסלעים״ היה פעם ביתה של טירת השטן. יום אחד, הוא חזר הביתה ומצא את נשותיו חוגגות עם השכנים. אז הוא הפך את כל נשותיו לאבן! לא אני ארצה להרוס את התעלומה, אך סביר להניח שעמק הסלעים נוצר במהלך עידן הקרח. 

משם המשכנו אל רכבת קליף לינטון ולינמות’ שהיא אחד הדברים הטובים ביותר לעשות באקסמור, ללא ספק.

הרכבת ההיסטורית הזו פועלת ברציפות מאז שנבנתה בשנת 1890. היא עושה מסע תלול מכפר הדייגים לינמות’ לעיירה הוויקטוריאנית הקטנה לינטון, אשר בראש הגבעה. הרכבת נבנתה כדי להעביר נופשים ויקטוריאנים למעלה הגבעה ללינטון על מנת לחסוך מהם טיפוס במעלה השביל המפותל התלול. הרכבת בנויה משני קרונות המחוברים בכבל פלדה, העולים ויורדים במצוק ונסיעה בה היא הזדמנות להתפעל מהנופים המרהיבים של קו החוף של אקסמור הנחשפים לעין תוך כדי הנסיעה כלפי מעלה.

לאחר מכן הגענו לאכסניה שלנו ולאחר ארוחת הערב והברנדי המקומי ששתינו לקינוח – התחילה האטרקציה המשמעותית ביותר של היום – צפייה בשמיים זרועי הכוכבים הנפרשים מעל הפארק בשעות הלילה. 

ריקי שחם מדריכת טיולים

טיפסנו לנקודה הגבוהה ביותר של אקסמור ב-Dunkery Beacon, שם פגשה אותנו המדריכה עם מספר טלסקופים. חוויה מיסטית מעין כמותה להימצא לבד ביקום הענק הנפרש מעל, רק אנחנו, השמיים האפלים והכוכבים. 

אגב אקסמור גם מארחת את פסטיבל אקסמור אפל שמיים מדי שנה. במהלך הפסטיבל, ניתן ליהנות מפגישות של צפייה בכוכבים, סדנאות אומנויות ואומנות בנושאי חלל, וטיולי לילה. ממליצה בחום. 

שימרו על עצמכם.
שלכם בידידות,
ריקי שחם

 

מחוז דבון

ריקי שחם מדריכת טיולים

פיית׳ גנקינסון היתה המדריכה שלנו בטיול זה.

שלום לכל הקוראים והקוראות היקרים והיקרות.

כולנו עוברים ימים קשים ביותר מאז אותה שבת ארורה בשבעה באוקטובר. וסיפורי הזוועות ממשיכים להגיע והלב ממאן להאמין. 

גם היום שבת, בוקר שבת, והחלטתי שלמרות הכאב והצער, אני חוזרת לכתוב ולספר על טיולים וחוויות, אומנות, היסטוריה, מיתולוגיה ויופי. וכל מה שהופך את החיים לחזקים מהכל, ובעיקר לכאלה ששווה לחיותם, למרות למרות הכל.

אז נמשיך? מקווה שאתם איתי.

אנחנו ביום הרביעי שלנו בדרום-מערב אנגליה הכפרית. עוזבים את בריסטול לכיוון מחוז דבון, הידוע גם בשם דבונשייר.

ריקי שחם מדריכת טיולים

פרט חשוב כדי לסבר את האוזן: החלוקה המנהלית של אנגליה היא בחלקה למטרות אדמיניסטרטיביות ובחלקה למטרות טקסיות. ברמה מנהלית, באנגליה 9 אזורים ואילו ברמה מסורתית/טקסית, אנגליה מחולקת ל-48 מחוזות מסורתיים.

דבון הוא מחוז מסורתי/טקסי אשר נמצא במחוז המנהלי של דרום-מערב אנגליה ושטחו למעלה מ-6700 קילומטרים רבועים כך שמדובר באחד המחוזות הגדולים ביותר בממלכה. 

המחוז מיוחד בגיוון הרב שבו. למחוז רצועות חוף גם מדרום וגם מצפון. שתי רצועות החוף כוללות הרים וחופים חוליים, ועל כן, מפרציה הרבים של דבון מכילים ערי נופש רבות, כפרי דייג ונמלים. פנים המחוז הוא כפרי ופחות מיושב יחסית לשאר מחוזות אנגליה. בדרום, תוכלו להנות מזיו יופיים של חולות מוזהבים בתוך מה שמכונה ״הריביירה האנגלית״ ובצפון מצוקים פראיים המשקיפים על חופי האוקיינוס.

עם החופים המדהימים ומצוקי הנשברים אל הים, אין זה פלא שמפיקי סרטים רבים ראו לאורך השנים בדבון מקום צילום אידיאלי, וסרטים רבים צולמו כאן לאורך השנים. ביניהם על ״תבונה ורגישות״, ״בארי לינדון״, ״בשארית היום״ ועוד. ארתור קונן דויל כונן את עלילת ספרו ״כלבם של בני בסקוויל״ בדבון, כמו גם אגתה כריסטי שלה היה בית נופש בדבון אותו כינתה ״המקום המקסים ביותר בעולם״ ושם גם התרחשו רבים מספרי המתח שלה. 

יש שפע של דברים לעשות בדבון, ללא קשר לתקופת השנה. אך בשל לוח הזמנים הקצר שלנו – נאלצנו לעשות בחירות קשות ולהתמקד בחלק קטן מן האטרקציות הקסומות שיש למקום להציע. 

ועל כך בהרחבה, בפוסט הבא.
שימרו על עצמכם.
שלכם בידידות,
ריקי שחם

 

סטונהנג’ ובריסטול 

ריקי שחם מדריכת טיולים

ג׳יין גולריי היא המדריכה שלנו בבריסטול 

ביום השלישי נסענו מבאת׳ לסטונהנג’, אנדרטה פרהיסטורית במישור סולסברי. סטונהנג’ הוא אחד מהאתרים הפרהיסטוריים המפורסמים בעולם, הארכיאולוגים סוברים שהאבנים העומדות הוצבו במאה ה-22 לפנה”ס, והסוללה המקיפה אותם ביחד עם התעלה, המרכיבים את החלק הקדום ביותר של המונומנט, מתוארכים למאה ה-31 לפנה”ס. זהו אחד מציוני הדרך המפורסמים ביותר בבריטניה, אייקון תרבותי בריטי, הנמצא בבעלות הכתר האנגלי.

האתר הפרהיסטורי מורכב מתעלה מעגלית רדודה שעל גדתה הפנימית בנויה סוללת עפר המקיפה מעגל גדול של אבנים עומדות שבמרכזו חמישה טריליתונים בצורת פרסה.

המילה טריליתון נגזרת מהביטוי היווני “בעל שלוש אבנים” (טרי – שלוש, ליתוס – אבן). זהו מבנה המורכב משתי אבנים אנכיות התומכות באבן שלישית המונחת בצורה אופקית בראשן. 

בנוסף לסטונהנג’, האבנים הללו מופיעים במקדשים המגליתיים במלטה, וגם הם כלולים ברשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק”ו.

כל אחת מהאבנים היא בגובה של כ-4 מטרים, ברוחב של 2.1 מטרים ובמשקל של כ-25 טון, ובראשן אבני משקוף אופקיות מחברות. 

התרבות שבנתה את סטונהנג’ לא הותירה אחריה שפה כתובה כלשהי, והיא עתיקה בהרבה מהתרבויות הראשונות שהותירו אחריהן כתובות כלשהן. במשך השנים הציעו מספר מומחים כי בבניית סטונהנג’ נעשה שימוש בשיטות על-טבעיות בהנחה  שכמעט בלתי אפשרי להזיז אבנים בגודל זה.

ההשערות לגבי תפקידו של האתר כוללות מצפה כוכבים (בגלל מיקומו בנקודות הקשורות ליום הארוך והיום הקצר ביותר בשנה) או אתר דתי כלשהו. בשנים האחרונות הועלו תאוריות שלפיהן סטונהנג’ שימש כאתר קבורה לאריסטוקרטיה המקומית (משקעים המכילים עצמות אדם מתוארכים לשנת 3000 לפני הספירה).

ריקי שחם מדריכת טיולים

מסטונהנג’ המשכנו לבריסטול, עיר עתיקה אשר הייתה נמל חשוב כמעט אלף שנים. העיר נבחרה על-ידי ה”סאנדיי טיימס”  למקום הטוב ביותר לחיות בו בבריטניה במשך ארבע שנים ברציפות.

בריסטול היא העיר השישית בגודלה באנגליה, בעלת היסטוריה ימית חזקה וסצנת אמנות תוססת, שילוב מושלם בין בניינים ישנים וחדשים. בבריסטול קתדרלה מרשימה שחלקים ממנה נבנו במאה ה־12, ואוניברסיטה, שנחשבת לאחד המוסדות היוקרתיים באנגליה של היום אחרי אוקספורד וקמברידג’. 

בעיר צמחה גם סצינת מוזיקה בולטת בשנות התשעים, עם להקות כפורטיסהד ומאסיב אטאק.

יצאנו לסיור רגלי בעיר העשירה באומנות רחוב, העיר היא ביתם של כמה עבודות של בנקסי, כמו גם מספק עצום של ציורי קיר אחרים. בעיר אין מרכז אחד, אלא כמה, החיים מתנהלים שם בכמה שכונות, ולכל שכונה יש מרכז ואופי משלה. בעיר חנויות קטנות ומתוקות בכל פינה ומרתק להסתובב בה. 

כמובן שלא ניתן להתעלם מהגשר התלוי המפורסם קליפטון, ציון הדרך המפורסם ביותר של בריסטול. הגשר תלוי גבוה מעל נהר אבון, הוא נפתח לציבור בשנת 1864 וכמעט 10,000 כלי רכב נוסעים עליו מדי יום.

סיימנו את היום הסיור ב-SS Great Britain, מוזיאון בתוך ספינת קיטור משנת 1843. זו הייתה ספינת הנוסעים הגדולה בעולם בשנים 1845 עד 1854, ספינת הקיטור הראשונה מברזל שחצתה את האוקיינוס האטלנטי, תוך 14 ימים בלבד.

נשארנו ללון באחד המלונות המקסימים שבבריסטול, המשקיפים אל הים, אוזרים כוחות לקראת היום הרביעי בטיול.

ריקי שחם מדריכת טיולים

היכן ביקרנו? על כך בפוסט הבא.
שלכם בידידות,
ריקי שחם