גוסטב מורו נולד בפריז, בשנת 1826, למשפחה תרבותית, מהמעמד הבינוני-גבוה. אביו היה אדריכל, ואמו הייתה מוזיקאית. 

החל מגיל שמונה בערך, הוא התחיל לצייר ללא הרף. אביו עודד ותמך בנטיותיו האמנותיות אך עמד בתוקף על כך שיקבל חינוך קלאסי ומורו הצעיר למד יוונית, לטינית, וקרא ספרות צרפתית וקלאסית כאחד בספרייה הענפה למדי של אביו. הוא למד פסנתר והיה טנור טוב מאוד. בשנת 1841 הוא ביקר באיטליה עם אמו וקרוביו, שם מילא אלבום בן 60 עמודים בציורים.

הביקור במוזיאונים ובגלריות באיטליה הרשים מאוד את מורו והשפיע על החלטתו להמשיך בקריירה כאמן. ב-1844 הוא נכנס לסטודיו הפרטי של פרנסואה-אדואר פיקו, חבר באקול דה-בו-אמנויות, שהציע שיעורים לאמנים צעירים שואפים כדי להתכונן לבחינות הכניסה באקול דה-בו-ארט. בשנת 1846 התקבל מורו לכיתתו הרשמית של פיקו באקול דה לאמנויות יפות (האקול דה בוז-ארטס). למרות שאיפותיו הגדולות, הסגנון שלו התרחק מאלה המועדפים על ידי האקדמיה, והוא עזב את האקול דה בוז-ארטס בטרם עת. 

השכלתו של גוסטב מורו ברישום קלאסי לא מנע ממנו להתנסות בסגנונות שונים של אמנות והצליח מורו לפתח את צורת האמנות הייחודית שלו. 

מורו צייר לא רק בני אדם, אלא בעלי חיים ומונומנטים ארכיטקטוניים, התמות בהן עוסק לקוחות מהברית הישנה והחדשה, מהמיתולוגיה ומעולם האגדה. הוא החל את הקריירה שלו בציור אמנות קלאסית, אך על ידי שילוב דימויים אקזוטיים הוא פיתח צורת אמנות מסתורית וייחודית. ובציוריו אנו רואים יסודות קלאסיים מעורבבים עם יסודות רומנטיים מיסטיים, אקזוטיים. מורו שביקר באופן קבוע בתערוכות שונות במחקר האומנותי שערך, נפגש עם אמנים ואוספים שונים שהגיעו מתרבויות שונות בהן הודו, פרס, יפן ועוד, ואלו שימשו לו השראה ביצירותיו הרבות.

בחייו הספיק ליצור למעלה מ-15,000 ציורים, צבעי מים ורישומים.

הטווס המתלונן ליונו, צוייר בצבעי מים, משנת 1881, אחד הציורים האהובים עליי, מוצג במוזיאון גוסטב מורו.

אל תחמיצו.
שלכן בידידות,
ריקי שחם