ברת׳ מוריזו עם זר סיגליות 

ריקי שחם מדריכת טיולים

ציור דיוקן של הציירת ברת׳ מוריזו, מאת אדוארד מאנה, 1872

היום נגלה את חייה של ברת׳ מוריזו (Berthe Morisot), ציירת מזרם האימפרסיוניזם שצמחה מהמעמד הבינוני-גבוה עם ייעוד יוצא דופן לתקופתה, אישה שרצתה לחיות מהאמנות שלה ולמען האמנות שלה. 

מקריאה עליה, עולה דיוקן אישה בעלת אישיות עצמאית ולא קונפורמיסטית, המתוארת על ידי הסובבים אותו כעזת רוח, עקשנית לדרכה ונאמנה למחויבותה לציור.

ברת׳ נולדה ב 1841 בבּוּרְז’, במחוז שֶר בצרפת, אביה היה אז מושל שֶר, לאחר מכן מונה למושל חבל קלבדוס, ולאחר מכן ליועץ-מבקר של בית המשפט בפריז. ברת׳ הייתה הבת הצעירה בין שלוש בנות, משפחתה עודדה אותה ואת אחיותיה בחקירתן את האומנות. כנערה, כמו אחיותיה, היא למדה במכללה פרטית בעלת מוניטין מצוין, שם למדה פסנתר, רישום, תולדות האומנות ועוד. 

ברת׳ גמרה אומר בלבה כי ציור הוא עתידה. למרות שאימה ניסתה להניא אותה מכך, אביה לא מנע ממנה זאת, ואף מימן לה שיעורים פרטיים, שכן האקדמיה לאמנויות יפות בפריז לא קיבלה לשורותיה נשים. במאה ה-19, לאישה מהמעמד הבינוני העליון הצרפתי היה סיכוי קטן להפוך את הציור למקצוע. בשפה הצרפתית למילה צייר אין צורת נקבה, כך שברת׳ אפילו לא יכלה לומר “אני ציירת”.

עם זאת, ברת׳ הייתה נחושה בעקשנות לבנות לעצמה מקום בעולם האומנות והיא סירבה ליעודה של כל נערה מהמעמד הגבוה – להינשא, ללדת ילדים, לעמוד בראש בית נאה, לארח ולשעשע את מעגל קרוביה. 

ב-1864 התקבלה ברת׳ ל”סלון דה פריז”. ב-1874 נפתחה תערוכת האימפרסיוניזם הראשונה שבה הציגה את יצירותיה בין יצירותיהם של מונה, רנואר, סזאן, דגה, פיסארו וסיסלי.

ב-1868 הכירה לראשונה את אדוארד מאנה במוזיאון הלובר, בגלריית מארי דה מדיצ׳י, עת ברת׳ ואחותה האהובה אֵדְמָה שקדו על העתקת ציור של רובנס, שלב הכרחי בהכשרתו של כל צייר. מהרגע שבו נפגשו בלובר, שמרו על קשר כל חייהם. מאנה ביקש מברת׳ לשמש עבורו כמודליסטית, בסך הכל הוא צייר ארבעה עשר דיוקנאות שלה. ברת׳ מוריזו שרועה על ספה, ברת׳ מוריזו עם מניפה, ברת׳ מוריזו בשמלת מוסלין שחורה, ברת׳ מוריזו עם זר סיגליות, הם שמות רק חלק מהדיוקנאות המפורסמים.

קירבתם ואהבתם האומנותית הפגישה גם את בני משפחותיהם, אמה של ברת׳ הזמינה את הצייר ושני אחיו לבית המשפחה והם מצידם פקדו את הסלון של אדוארד ואשתו הפסנתרנית המוכשרת סוזן לינהוף. שם הם פגשו את אמיל זולה, שארל בודלר ועוד אומנים וסופרים בעלי שם.

עם השנים, ברת׳ נהייתה לציירת הראשונה בקבוצת האימפרסיוניסטים לצד מונה, דגה ורנואר שראו בה שווה להם. הם הכירו בכשרונה ולמדו ממנה.  מבקרי האמנות, לעומת זאת, נהגו בה בזלזול וראו בה “ציירת בית”, אישה משועממת ללא אמירה אומנותית המציירת נושאים נשיים בלבד.

עם הזמן, היא קיבלה הכרה על כשרונה והיא נחשבת לציירת הראשונה שתיעדה את חייהן “הנסתרים” של הנשים והביאן לנחלת הציבור.

ברת׳ עצמה, שלא הייתה מודליסטית מקצועית, הסכימה בחפץ לב לבלות שעות רבות בסטודיו של אדוארד, כשהיא מצייתת להוראותיו הקפדניות. האם היתה מאוהבת בו? האם הוא שהיה ידוע כרודף שמלות היה מאוהב בה?

בפוסט זה נראה הציור המפורסם ביותר בקשר המיוחד בין שני הציירים הנקרא “ברת׳ מוריזו עם זר סיגליות”. הסיגלית ידועה כסמל לתום, עומק רגשי וסודיות. בציור, ברת׳ יושבת כשזר סיגליות, בלתי נראה כמעט, במפתח מחשופה. 

בהיותה בת 33, ברת׳ מחליטה סוף סוף להינשא לאז’ן מאנה, אחיו של אדוארד. האם משום שלא יכלה להגשים את אהבתה לאדוארד, התיקה אותה, לאחיו? ייתכן. אך אז’ן שהיה צייר, התברר כפמיניסט שהקדים את דורו: הוא וויתר על עבודתו על מנת לקדם את זו של אישתו. אז’ן שימש כסוכן של אשתו וטיפל בכל ההיבט הארגוני-כלכלי של עבודתה. מה שהוביל לפריחתה האמנותית של ברת׳.

הציור ״ברת׳ מוריזו עם זר סיגליות״  נמצא אף הוא במוזיאון אורסיי שבפריז.

את הפוסט הבא אקדיש לציוריה של ברת׳.
שלכם בידידות,
ריקי שחם

 

1 thought on “ברת׳ מוריזו עם זר סיגליות 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *